ירדן הבאה בתור? ממשלה חדשה, אג'נדה ישנה

האירועים במצרים משפיעים גם על מדינות נוספות, ובראשם ירדן, שם הדיח המלך עבדאללה את ראש הממשלה, סמיר אל-ר?פ?אע?י, והטיל על ד"ר מ?ע?רו?ף אל-ב??ח?'ית לעמוד בראש ממשלה חדשה. הצעד הזה לא נובע מאבדן שליטה של המלך ושל האליטה הירדנית במתרחש בממלכה, אלא להיפך. בדרך המיוחדת לירדן הוא נועד לספק באופן חלקי את רוב גורמי הכוח במדינה, המוחים על המצב הכלכלי והפוליטי, ובמקביל לשדר מסר של נחישות וכוח מצד המשטר.

עד כה, רוחות השינוי שנושבות בעולם הערבי פגעו בירדן בהיקף ובעצמה פחותות מאשר בתוניס ובמצרים. גם בגל התסיסה הנוכחי בירדן, שהחל מיד לאחר הדחת נשיא תוניסיה, המפגינים שיצאו לרחובות לא העזו לקרוא בפומבי להפלת המלך, אלא תבעו רק את הדחת ראש הממשלה. העובדה ש"קו אדום" זה עדיין לא נחצה היא משמעותית. עם זאת, בעשור האחרון הביקורת הציבורית בירדן מכוונת, בהדרגה, לא רק כלפי הממשלות בלבד, אלא כלפי מקבלי ההחלטות האמיתיים, דהיינו המלך וחוג יועציו הקרובים. הסיבה היא, שהמלך חתום באופן אישי על מדיניות ניאו-ליברלית שכוללת המגזר הציבורי, נסיגת מדינת הרווחה והפרטת נכסי מדינה. המדיניות הזו פוגעת ישירות בבסיס כוחו המסורתי של המשטר ההאשמי, האוכלוסיה העבר-ירדנית (ה"שבטית"), ביניהם גמלאי צבא בכירים ופוליטיקאים ותיקים, כלפי מדיניותו של המלך.

למעשה, הראשונים שיצאו לרחובות ירדן לפני כשלושה שבועות לא היו ה"חשודים המיידיים" מהאופוזיציה האסלאמית, רבים מהם פלסטינים, אלא דווקא המעמד הבינוני והאופוזיציה החוץ-אסלאמית בבירה ובפריפריה. כאשר כבר הצטרפה האופוזיציה האסלאמית להפגנות, והעניינים במצרים החלו לצאת מכלל שליטה, נוספו לקריאות "לחם-עבודה" גם קריאות לרפורמה פוליטית מהותית.

בנקודה זו הונע תהליך מוכר, המסביר לפחות חלקית את שרידותו ארוכת השנים של המשטר ההאשמי. האופוזיציה העבר-ירדנית החלה לחשוש מהצלחה של המחאה, שעלולה היתה להביא להשתלטות "פלסטינית" על מוקדי הכוח בממלכה, והמשטר, מצדו, נקט צעדים כלכליים ופוליטיים מהירים שנועדו להשקיט את האופוזיציה העבר-ירדנית, וכך עצר את תנופתה ועצמתה של המחאה.

המחאה בהחלט הטרידה את המלך, וההחלטה על הדחת ראש הממשלה ר?פ?אע?י התקבלה תחת לחץ ונטילת סיכון שהדבר יתפרש כחולשה. ובית המלוכה, ועבדאללה בעיקר, ממהלכים כאלה בדרך כלל.

עוד מוקדם לדעת כיצד ישפיע מינויו של ב??ח?'ית והאם הוא יספק את האופוזיציה. ב??ח?'ית משתייך לאליטה השבטית הירדנית, והוא בעל נסיון צבאי, דיפלומטי ופוליטי עשיר, שגם היה גנרל בצבא וכיהן שגריר בתורכיה ובישראל, כראש המועצה לבטחון לאומי ולבסוף כראש ממשלה וכחבר בסנאט. מובן שאישיות כזו תשכך, לפחות בטווח הזמן הקצר, את התסיסה בקרב האוכלוסיה העבר-ירדנית. כשגריר בישראל וכראש ממשלה לשעבר, ב??ח?'ית מוכר היטב לישראל ולארה"ב, ומינויו משדר יציבות גם בהיבטי מדיניות החוץ. זו לא, אם כן, מה"הפיכה המתגלגלת" נגד משטרו של מבארכ במצרים.

עם זאת, שוחרי הסטטוס-קוו בממלכה ומחוצה לה לא יכולים להיות באמת רגועים. מתוך ראיית האינטרסים האסטרטגיים הלאומיים של ירדן מול הפלסטינים ומול ישראל, ב??ח?'ית תומך בהתקרבות לחמאס, ובהתקרבות לשמאל הישראלי מחד ובהפניית כתף קרה לממשלת הימין מאידך. בפוליטיקה הפנים ירדנית הוא בעד רפורמות פוליטיות מדודות והדרגתיות ובריסון המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית. עמדות אלה קונות את תמיכת חלקים מהאופוזיציה האסלאמית והאחרת. בנוסף, למרות חשדות באי-מנהל תקין שדבקו בו, ולמרות שנצחונו בבחירות לראשות הממשלה נשען על זיוף מסיבי של הבחירות לרשויות המוניציפליות ולפרלמנט בשנת 2007, הוא נחשב כמייצג נאמן של מעמד הביניים הירדני.

עם זאת, יש להניח שלא כל תכניותיו ושאיפותיו המדיניות והפוליטיות תתממשנה. אולם בנסיבות הנוכחיות, מינויו עונה על חלק מציפיותיה של האופוזיציה ובה בעת מחזק את תדמית היציבות והנחישות של המשטר. בעידן של תמורות היסטוריות, כמו אלו שאנו חווים כיום, אין זה דבר של מה בכך.

* ד"ר דוד הוא חוקר במכון טרומן לקידום השלום והמחלקה למדע המדינה, האוניברסיטה העברית בירושלים.