יש הטוענים לאחרונה כי בייסורים שהתייסר האלוף יואב גלנט, עד שבסופו של דבר סוכלה מועמדותו לתפקיד הרמטכ"ל, מצטרף אלוף פיקוד הדרום והמועמד המקורי של שר הביטחון לתפקיד הרמטכ"ל הבא, לשורה ארוכה של אישים.
ביניהם נמצאים אריאל שרון, עמרי שרון, משה קצב, דן חלוץ, משה קראדי, אהוד אולמרט, צחי הנגבי, אברהם הירשזון ואורי בר?לב - כולם היו שותפים לגירוש תושבי גוש קטיף וסופם שהם עצמם גורשו מתפקידיהם בבושת פנים.
אבל לא צריך להרחיק לכת ולהזדקק לכל מיני הסברים מאגיים על "עונש משמיים" כדי לראות את הקשר בין ההסתבכות הנוכחית של האלוף יואב גלנט ובין חלקו בהחרבת היישובים היהודיים בחבל עזה.
לעומת הפשעים שבהם נתפסו מרבית האישים האחרים שברשימה המכובדת?לשעבר דלעיל, אפשר, אמנם, להגדיר את המעשים שבהם נחשד עתה גלנט כחטאים זניחים למדי.
למעשה, אי אפשר להתעלם מכך שנראה כי אלמלא מועמדותו לתפקיד הבכיר ביותר בצה"ל, ספק אם הטענות, ששכניו במושב עמיקם טוענים נגדו זה שנים, היו מגיעות לדו"ח מבקר המדינה ולתודעה הציבורית.
לא ממש פעל על פי החוקים
ובכל זאת, אי אפשר להתחמק מהסיפור המסופר לנו חדשות לבקרים - נראה שהמועמד המקורי לתפקיד ראש המטה הכללי של צה"ל השתלט, על דעת עצמו, על שטחים ירוקים שלא היתה לו שום בעלות עליהם.
נראה שהוא סלל על השטחים האלה כביש גישה פרטי, ברוחב 40 מטרים, אל אחוזתו הפרטית. ונראה שהוא לא ממש פעל על פי החוקים והנהלים המקובלים.
את הקשר בינו לבין יתר מחריבי גוש קטיף, ובין "תוכנית ההתנתקות" לבין היותם של המחריבים האלה מנותקים מן החוקים הנוהגים לגבי אזרחים מן השורה, ביטאה באופן מדויק נציגת משרד הפנים בפגישתה עם חברי ועד מושב עמיקם.
כשהתלוננו בפני המשרד על מעשיו של שכנם האלוף יואב גלנט, שעושה בשטחי ציבור ככל העולה על רוחו ואינו שועה לקובלנותיהם, השיבה להם היא, בנזיפה קלה, "אל תשכחו שמדובר בגיבור ישראל".
וזה - לא שום "פולסא דנורא" או "עונש משמיים" - זה כל הסיפור.
יואב גלנט, ששימש משנת 2002 מזכירו הצבאי של ראש הממשלה אריאל שרון, הועלה לדרגת אלוף והשתתף בהפיכת צה"ל לזרועו הפוליטית של מעסיקו, הוא באמת גיבור ישראל.
כמו רבים משותפיו להחרבת חבל ארץ פורח והפיכתו לבסיס טילים וטרור של חמאס, תולדותיו באמת רצופות בתרומה אדירה ומשמעותית למדינת ישראל ולחיי אזרחיה וכולנו חייבים לו הוקרה ותודה לאין שיעור.
הבעיה התחילה כשהגיבורים המצוינים האלה, שבראשם אריאל שרון ובהם גם יואב גלנט ועוד אחרים, הסיקו שאם הם מחזיקים את המדינה הזאת, מצילים אותה מידי אויביה הרבים ומקיימים אותה במו ידיהם ובמו נפשותיהם, כי אז הם גם אלה שהמדינה שייכת להם. מי אוהב אותה יותר מהם.
מי יודע טוב מהם מה טוב לה. ומי יכול לשלול מהם את הזכות ליהנות מטו?בה, אפילו - רק לפעמים, מה יש? - אם זה בא על חשבון אי אלו אזרחים או אזרחיות מן השורה העלומה ההיא שלא פיקדה על חטיבות, ולא מסרה את נפשה בקווים, ולא עשתה לילות כימים כדי ליצור כאן ישות לאומית יש מאין.
מי אנחנו שנבקר את גיבורי ישראל? אבל אולי הגיע הזמן.