הרמטכ"ל המיועד, יואב גלנט, הוא איש בעל זכויות רבות ולחברה הישראלית חובות רבות כלפיו, אך לצערי הוא נקלע למצב קשה, עד בלתי אפשרי, שמעורר בי אמפתיה מיוחדת. ייתכן ובסופו של יום, על כתפיו של גלנט תיפול האחריות לכהן כ"מבוגר אחראי" בפרשת מינויו, ולהודיע שלמרות שהוא משוכנע בכך שהוא ראוי לכהן כרמטכ"ל, הוא מוותר על התפקיד, לטובת הצבא ובנסיבות שנוצרו. כבר אחרי דו"ח מבקר המדינה בשבוע שעבר קיוויתי ששר הביטחון אהוד ברק וגלנט יודיעו יחד על פרישתו מהתפקיד, וצר לי מאוד שזה לא נעשה.
"החיפזון הוא מהשטן" קובע פתגם ערבי, ואכן, כישלונה של ועדת טירקל ושל ממשלת ישראל הולך ומתברר בצורה יותר חריפה: מינויו של גלנט אושר מבלי שקוימו הבדיקות המתחייבות וההכרחיות. אחרי פרסום דו"ח המבקר, המינוי חייב היה לחזור לדיון בממשלה, כי התגלו ממצאים חדשים ששום גוף מחליט לא יכול להתעלם מהם. העובדה שהצעד המתחייב הזה לא נעשה מראה על סוג של קיבעון וחוסר יכולת להתמודד עם מצב חדש, תופעה מדאיגה בפני עצמה כשהיא מתגלה בהנהגת המדינה. אם שר הביטחון והממשלה ינסו להמשיך לקדם את המינוי, למרות הודעתו של היועץ המשפטי לממשלה שיתקשה להגן על המינוי בבג"צ, מדובר בחוסר אחריות ממדרגה ראשונה.
בג"צ קרש הצלה למדינה
בסיפור מינויו של גלנט התברר דבר נוסף: יכולתם של הגופים הציבוריים לפנות לבג"צ היא קרש הצלה למדינה שלנו, המונעת התנהגות שלטונית לא אחראית. מבלי ששופטי בג"צ יצטרכו אפילו להחליט, בבג"צ זה התברר כי לעצם הפנייה יש כוח להשפיע על תהליכי מינויים. אמנם, המצב הזה מצער כי היינו מצפים שהמערכות הציבוריות יעבדו מבלי שתידרש התערבות בג"צ, אך במצב המצוי, משמש בג"צ מחסום אחרון ראוי.
בעתיד, צריך לבחון מחדש את שיטת קבלת ההחלטות והמינויים, במיוחד בתפקידים חשובים ומשמעותיים מהשורה הראשונה, כי ברור לכל שהשיטה הקיימת לא עובדת. כך, גם מינויו של המפכ"ל הבא יוחנן דנינו אושר בממשלה עוד לפני שבדיקת מבקר המדינה בנושא הסתיימה. על פניו, מדובר בצעד לא אחראי, ונותר רק לקוות שבמקרה זה לא תיווצר מבוכה נוספת. רק בחינה ובדיקה מדוקדקת של תהליכי קבלת ההחלטות במינויים בכירים עשויה למנוע מבוכות כמו שנוצרו במינויו של גלנט כולל הפגיעה בשמו הטוב, עליה אני מצר.
* מרדכי קרמניצר הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית וסגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה.