חוט שידרה או עמוד שידרה

ירושלים היתה אמש כמו הוותיקן כאשר חרטומי הפרקליטות ישבו שעות ארוכות ושום ענן לבן לא יצא מהדיון על תשובת המדינה לבג"ץ בעניין יואב גלנט. הכל אפוף סוד וניתן רק להעריך: הדעות חלוקות. "ליהודה וינשטיין יש חוט שידרה", אמר אתמול מי שעוקב מקרוב אחרי הפרשה, "אבל לא עמוד שידרה". שכן אילו ניחן ביכולת כזאת היה מכריע, לכאן או לכאן.

בלי דיון חוזר בוועדת המינויים בראשות יעקב טירקל. הרי ממילא אין לה כלים לבחון את הנתונים המוצגים לפניה. אין ערך מוסף לדיון אצל טירקל.

הנושא הזה עבר כבר בכל המסננות הניהוליות והביקורתיות והציבוריות האפשריות. מי שלא נתן אמון בטירקל א' ובמיכה לינדנשטראוס א' ובווינשטיין א' לא ייתן בהם אמון גם אם יחליפו את האות ליד השם ל?ב'. גם להפך, מי שנתן אמון קודם לא יחזור בו עתה.

הכוונה לפנות לבג"ץ ולהיחבא מאחורי גבם של השופטים (אולי בדרך לטירקל) אינה מעידה על נחישות הדעת הנדרשת מהיועץ המשפטי ומן הפרקליטות. היה עליהם לקבוע עמדה ולא לרדוף אחרי זנבם. עמד לרשותם זמן כה רב, שיכלו לסיים את הבירורים קודם. לא היה צריך להגיע אמש לשעת לילה מאוחרת כדי לברר עם הממשלה כיצד יתנהל צה"ל ותחת פיקודו של מי אם עקב העיכוב בבג"ץ או אצל טירקל אי אפשר יהיה לבחור בגלנט או לדחותו כאן ועכשיו.

מה שקרה אמש בפרקליטות המדינה הוא עדות מסייעת לטיעון הנשמע כבר זמן רב כי אגפים רבים ושונים וחיוניים בשירות הציבורי אינם מתפקדים כראוי. אינם מתפקדים כלל ועיקר. צריך לקוות כי הבוקר יתעשתו.