פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האינטרסים של ארה"ב, האופציות של מובארק

      העוני והמרמור היו מביאים במוקדם או במאוחר למהומות במצרים. פרופ' גבריאל בן דור חושב שארה"ב בחרה לתמוך בדמוקרטיזציה ועל מובארק להחליט אם הוא רוצה להיזרק לרחוב או להפעיל כוח, ולשמור על שלטונו

      יחסו של הממשל האמריקאי למצב במצרים נקרע בין שני קטבים. מצד אחד, הגישה הריאליסטית מכתיבה תמיכה בכל משטר יציב ופרו מערבי, ומשטרו של הנשיא מובארק עונה על ההגדרה כבר כשלושים שנה ומהווה ציר תמיכה מרכזי לארצות הברית. מהצד השני, גישתו האידיאליסטית של הממשל מדגישה את הפצת הדמוקרטיה בעולם ואת הרצון לעשות עסקים עם משטרים שנבחרים בבחירות דמוקרטיות.

      עד עכשיו, נשיא ארצות הברית ברק אובמה נראה כמי שעדיין מתלבט בין שני הקטבים ומנסה ללכת בין הטיפות, אבל אירועי השעות האחרונות והמסרים שיוצאים מהבית הלבן מראים, שהוא בחר בקוטב האידיאליסטי. נראה שאובמה מסרב לגבות את בעלי הברית המסורתיים של ארצות הברית, בגלל נטייתו לאידיאליזם לא מציאותי.

      לדעתי, הסירוב של אובמה להתייצב לצידו של מובארק מאותת על כך, שהוא נסוג מכל ענייני המזרח התיכון. עד עכשיו השתעשע אובמה במחשבות של כניסה לספרי ההיסטוריה, נישא על גבי השגת הסכם שלום באזורינו, ולשם כך הוא היה זקוק לציר יציב כמו מצרים. אבל אובמה שינה את האג'נדה שלו, ועם הפנים לבחירות הוא יתרכז יותר בעניינים פנים כלכליים בארצות הברית.
      תוצאת השינוי הזה תהייה התרחקות של ארצות הברית משאר בעלי הברית המתונים בולם הערבי, שנשענים על תמיכתה, ובראשם ירדן, ערב הסעודית וכווית. השליטים שם ירגישו, שגם אותם ניתן לזרוק לכלבים בעת משבר, שבהחלט עוד עשוי להתעורר כפי שאנחנו רואים סביבנו.

      המהומות היו צפויות

      המהומות במצרים לא צריכות להפתיע, שכן במשך שנים הבעיות שם טואטאו מתחת לפני השטח. ההפתעה היא חוסר היכולת של הנשיא מובארק להתמודד איתן. למובארק יש מספר בעיות, שמדינאי רגיש יותר היה מצליח לטפל בהן. הכלכלה במצרים התפתחה באופן יחסי בשנים האחרונות, אך חלוקת העושר הלאומי הצטמצמה לשכבה דקה הקרובה לצלחת. גם היה ניתן לפתוח קצת ויתר את המערכת הפוליטית להתבטאות חופשית.
      בטיפול במקרים כאלה של השתלטות על המונים ברחוב, אי אפשר לנהוג במתינות. מובארק ככל הנראה מתלבט אם להראות יד חזקה, או לנהוג במתינות ואולי לאבד את השלטון. אם הוא יבחר להשתמש בכוח, הוא יקבל את הכבוד חזרה מהציבור המצרי, וכך יוכל לשפר את מצבם בכל הרפורמות שהם דורשים. המשמעות היא, שאם יש עוצר וההמונים לא מכבדים אותו, הרי שיש להעניש את המפרים. ככל לירות בהם.

      מה ישראל צריכה לעשות?

      לישראל עדיף במצב הזה לשתוק, וכל אמירה או מעשה רק תזיק. אם נתמוך בנשיא, יאשימו אותו שהוא מכר את מצרים ליהודים הציונים. אם ישראל תצעד בעקבות הטעות של ארצות הברית ותתבטא נגדו, הרי שנמצא מפקירים את בן בריתנו ונפגע באינטרס הישראלי ששלטונו ישרוד, ואיתו גם הסכם השלום.