פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בין לחם לקורת גג: מהפכת הנילוס הכלכלית

      מי שיירש את כסאו של מובארק יעמוד בפני אתגרים כלכליים עצומים. לכן, יואב שטרן לא חושב שהעתיד המצרי כולל הסתגרות נוסח אירן

      קיבלתי הבוקר אות של תקווה מידידה מצרייה; בורסת השמות לוהטת, היא סיפרה לי בפייסבוק. לא הכרתי את השם שמוביל בבורסת ההימורים ליורשו של מובארק, וזה סימן טוב ובריא. אף אחד לא מכיר את שמו, הסבירו שוב ושב ידידים רבים במצרים בשנים האחרונות, פשוט משום שמנגנון העברת השלטון נסתר מעיני התקשורת, אפילו המצרית. מאבקי הכוחות בצבא המצרי, שהוא מאגר הנשיאים במדינה מאז הפלת המלוכה, כמוסים ועלומים מעינינו.

      מהפכת הנילוס במצרים פרצה בגלל המצב הכלכלי: כשעובד מדינה במשרה מלאה מרוויח סכום השווה ל-700 שקלים בחודש, ברור שיהיה לו בלתי אפשרי למצוא קורת גג שאיננה ברחוב, וברור שייאלץ לעמוד בתור למאפיה בבוקר כדי להביא לחם ופול לילדים: מצב בסיסי של חיפוש פתרונות הישרדותיים. עד שהקולקטיב מתקומם.

      פיצוץ האוכלוסין אינו נושא חדש עבור השלטונות המצריים. גמאל מובארק אף הפטיר כמה מילים בנושא בשנים האחרונות. אבל הנושא רגיש מדי בגלל אנשי הדת (מזכיר לכם משהו?) והתוצאה הסופית היא שההמונים רעבים. ואת רעבם הם הראו בימים האחרונים ברחובות, בקריאות נגד המשטר, בביזה. המהפכה במצרים אינה פוליטית: לא מנהיגי האחים המוסלמים עמדו בראש המפגינים, ודאי לא ראשי תנועות השמאל והאופוזיציה למיניהם. אלה יכולים אולי להתבשם מהפירות הפוליטיים בימים הקרובים, ולהתראיין על ימין ועל שמאל ברשת אל-ג'זירה, אבל אין בידם שום פתרון למצב.

      הפגנות במצרים (רויטרס)
      המהפכה במצרים אינה פוליטית, אלא ביטוי מצוקה של אנשים רעבים ועניים (צילום: רויטרס)

      הספינקס מקהיר הודה בכישלונו

      בסוף השבוע נפל דבר: מובארק אמנם לא עזב את ארצו כמו עמיתו בתוניסיה בן עלי, אבל נסיעתם של שני בניו, עלא וגמאל, לבתיהם בלונדון, ומינויו המאולתר, המביך והמאוחר מדי, של ראש שירותי המודיעין הגנרל עומר סולימאן לסגן נשיא מעידים כי למעשה הודה כי יוותר על השלטון בקרוב. הספינקס מקהיר הודה בכישלון, בחטא היוהרה שבו חטא, שגרם לו לחשוב שהוא יחיה חיי נצח, או לכל הפחות יוכל להמליך את בנו אחריו.

      אפשר לצפות שמי שיגיע בסופו של דבר לארמון הנשיאות בקהיר ירצה להמשיך את מורשת השלטון החילוני במדינה, קרוב לוודאי שהיורש יהיה בוגר המערכת הצבאית על זרועותיה. האתגרים הכלכליים שמולו עצומים: אפשר להסתפק בהזרמת קמח למאפיות. אבל אחר כך צריך להמשיך לדבר על יצירת מיליון מקומות עבודה חדשים מדי שנה. לכן, אי אפשר לחשוב על עתיד מצרי הכולל הסתגרות נוסח אירן. גם הנשיא הבא יזדקק לשני מיליארד הדולר השנתיים מארצות הברית, וירצה שזרם התיירות יתחדש במהרה, משום שזה צינור החמצן של מצרים. ואולי אפילו מעבר הסחורות בניצנה, שבו מתנהל המסחר בין ישראל למצרים, יהפוך לפעיל יותר? מה שבטוח זה שאם המשטר החדש יאפשר זאת, למצרים יכולה לצמוח תועלת גדולה מאוד משיתוף פעולה עם ישראל ובעיקר מרכישת טכנולוגיות שקיימות כאן בשפע.

      חבריי במצרים ומחוצה לה מברכים על ההצלחה הבלתי צפויה של מהפכת הנילוס. המהפכה הזו הצליחה, הצליחה מאד, בטווח הקצר. האם בטווח הארוך ישתפר מצבה של מצרים? חייבים לשמור על אופטימיות ולקוות שכן.


      * יואב שטרן הוא עיתונאי לשעבר.