אני לא מכיר מישהו שציפה לאירועים כל כך דרמטיים ומהירים כפי שראינו בימים האחרונים במצרים. כולם הופתעו מהעוצמה וההתגלגלות של האירוע. מדובר באירוע היסטורי, לא פחות מזה. אנחנו רק בראשיתו ואין עוד אפשרויות להתחיל לנתח איך זה יסתיים.
יש שלושה גורמים שעומדים ברקע: האחד הוא מצוקה כלכלית שהולכת ונעשית קשה יותר לאוכלוסייה. אנחנו מדברים על מדינה עם 85 מיליון תושבים, מתוכם כמחצית נמצאים במצוקה כלכלית עמוקה. כוח המטבע מאוד נמוך, האבטלה כבדה וכל זה ביחד נמשך כבר מספר שנים. השלטון לא ממש מצליח להתמודד.
הגורם השני הוא הגורם הפוליטי. אני חושב שהייתה לו השפעה מידית על הדברים שקרו בימים האחרונים. לפני פחות מחודשיים נערכו בחירות לפרלמנט המצרי. בבחירות האלה מפלגת השלטון למעשה זייפה לגמרי את הקולות ומחקה את האופוזיציה בפרלמנט. בראש ובראשונה הם פעלו נגד תנועת האחים המוסלמים. הגורם הפוליטי הופך לעוד יותר חזק אם לוקחים בחשבון שכל זיוף הבחירות נועד לכך שמובארק יגיע בקיץ הקרוב לבחירות לנשיאות כאשר הוא או בנו ג'מאל יבחרו. מה שברור זה שלא רק שעתידו של מובארק לוט בערפל, אלא הראשון שכבר משלם מחיר על המשבר הוא ג'מאל מוברק. הוא לא יהיה מועמד לנשיאות בשום אופן.
הגורם השלישי הוא ארצות הברית. לאחר שלושה ימים בהם הממשל לא ממש אמר משהו אלא רק בחן את ההתפתחויות ממשל אובמה אתמול למעשה שידר באופן פומבי שהם קוראים למשטר להיענות בחיוב לתביעות הלגיטימיות של המפגינים ולא לדכא בכוח את ההפגנות. באופן עקיף מה שעולה פה זה שארצות הברית מתחילה לעכל מצב שמובארק לא ממשיך להיות נשיא מצרים ולכך אני מייחס משמעות רבה מאוד.
היו בעבר התקוממויות והפגנות עממיות רחבות, אך שום דבר לא דומה להיקף של מה שראינו אתמול. הדוגמא הבולטת ביותר היא בינואר 1977, אז היו הפגנות גדולות על רקע מזון מסובסד, הפגנות של יומיים שטורפדו בכוח על ידי הנשיא אנואר סאדאת שפיטר את הממשלה. אתמול מובארק ניסה לעשות מהלך דומה, כשאמר למפגינים שהוא מבין את הזעם שלהם, והורה על הקמת ממשלה חדשה. ההבדל הגדול הוא שהמפגינים עכשיו בקהיר תובעים שינוי מלא של המשטר ושל העומד בראשו - מובארק עצמו. מובארק חשב שזאת הסיטואציה בה עמד סאדאת ב-77', אך מעשית אני מעריך שהמציאות שונה לחלוטין. מובארק מנהל מלחמת הישרדות בה הוא יצטרך לעשות דברים הרבה יותר משמעותיים. לפי שעה הוא משלם במטבעות כאשר הציבור ממנו לשלם בשטרות.
בישראל ובמקומות אחרים צפים הרבה חששות ופחדים, כאילו כל המדיניות המצרית תתהפך, אבל לא ברור לי בכלל שזה מה שיקרה. אנחנו במצב בו לא ברור מי המשטר הבא. אם יתברר שבשלב הקרוב הצבא ינהל את העניינים, הרי שמבחינת ישראל לא יחול שום שינוי. החשש הגדול בישראל הוא שהאחים המוסלמים שהם תנועה גדולה במצרים תשתלט על השלטון. לדעתי זה לא מה שהולך לקרות ולכן בעניין הזה לא הייתי אומר שאני רואה את הבסיס המעשי הפרקטי בכיוון. בשורה התחתונה צריך לקרוא את התמונה בהקשרים רחבים ולא דרך משקפת של פחדים. אני חושב שטוב מאוד יעשו דוברים ישראלים רשמיים אם לא נשמע אותם עכשיו מתבטאים. אין לנו עניין כמדינה להיכנס לסדר היום של ההפגנות.
במפורש אפשר לדבר על מגמה חדשה של שינוי, שאפשר לקרוא לו אפקט טוניסיה ואפקט אל ג'זירה. מדובר במסר מאוד חזק שעובר באמצעות המדיה החדשה, ואנחנו עומדים בפני אפשרות של מעין אביב עמים ערבי. השינוי יתחולל מלמטה והשינוי הזה הוא אפשרי. אנחנו רואים שציבור רחב יותר שובר מחסומים של פחד. במקומות לא מעטים אנשים רואים את התמונות וצועקים את אותן הסיסמאות כשרק שם המדינה או שם המנהיג משתנים. יש כוח עצום שנישא בתקשורת ומגיע להמונים. להערכתי המגמה הזאת תלך ותתחזק. אנחנו בעיצומו של שינוי מאוד דרמטי. כל מי שעוסק בענייני המזרח התיכון יכול לראות שאם משווים את האירוע לאירועים היסטוריים אחרים אנחנו בשלב מתגלגל. היחסים באזור משתנים.
יש פה מסר גדול למצדדי הדמוקרטיה באשר הם. בניגוד למה שחשבנו, הערבים לא פאסיביים ומקבלים את מר גורלם. האנשים יוצאים לרחובות ותובעים זכויות. קורה פה דבר שהוא לאו דווקא שלילי ורע.