אין מה להתפלא על הפגנות המחאה הגדולות במצרים, גם לא על התזמון. הרחוב המצרי זועם כבר שנים ארוכות על המשטר של מובארק: אזרחים רבים אינם יודעים קרוא וכתוב, כ-40 אחוז מהם משתכרים כשני דולר בחודש ומצבה של מערכת החינוך בכי-רע. השתלטותו של מובארק על כס הנשיא במשך 30 שנה מרגיזה גם היא את המצרים, ועוד יותר מכך כוונתו להעביר את השלטון לבן, גמאל, משל היה מדובר בסוריה הדיקטטורית.
כעסו של הרחוב המצרי הלך וגבר כשחזה בתוצאות הבחירות לפרלמנט שנערכו לפני חודשיים. תנועת האחים המוסלמים, שהחזיקה עד אז בחמישית ממושבי הפרלמנט, לא קיבלה ולו מושב אחד. הפער שנוצר לפתע היה, אפעס, קצת מוזר. הציבור, שרבים ממנו תומכים באחים המוסלמים, פשוט לא קנה את זה. הטענות שהעלו האחים המוסלמים ותנועות אופוזיציה אחרות, לפיהן הבחירות זויפו על ידי מפלגת השלטון של מובארק, חלחלו עמוק אל אזרחי מצרים.
בשלב זה נכנס גורם נוסף לתמונה ד"ר מוחמד אל-בראדעי. הדיפלומט הוותיק והמוערך, חתן פרס נובל שכיהן עד לא מזמן כראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, הפך בין לילה לדובר הבולט והרהוט ביותר של האופוזיציה במצרים. רבים ראו ועודם רואים בו מועמד טבעי לנשיא מצרים, אלא שהחוקה הדרקונית במצרים מקשה עליו מאד להתמודד. הוא החל לתקוף ללא הרף את המשטר של מובארק וקרא לו לקדם רפורמות שלטוניות ואזרחיות. בימים אלו מסתבר שגם קריאותיו למרי אזרחי נפלו על אוזניים קשובות.
אולם מי שנתנה את החותמת הסופית לאזרחי מצרים לצאת להפגנות ענק ומי שהתניעה את כל המהלך (רובו בוצע דרך הפייסבוק) הייתה ללא ספק המהפכה בטוניסיה. ההצלחה הכבירה של ההמונים בטוניסיה לסלק את הרודן זיין אל-עאבדין בן עלי הותירה את המצרים המומים, מופתעים ובעיקר ירוקים מקנאה. מאז סילוקו של בן עלי מטוניסיה לא הפסיקו בכירי האופוזיציה במצרים לדרוש מהציבור לחקות את אזרחי טוניסיה ולסלק מעליהם את מובארק. עד שהשבוע זה קרה, ובגדול.
הפגנות-הענק שפרצו בימים האחרונים במצרים, וביתר שאת ביום שישי, אינן מותירות מקום לספק: נשיא מצרים חוסני מובארק ייאלץ לנקוט בצעדים מרחיקי-לכת כדי להביא לשינוי דרסטי במדינה וכדי לשמור על כיסאו, לפחות בתקופה הקרובה. עומדות בפניו אפשרויות רבות שיכולות לנסות לפייס את ההמונים בשלב זה: להודיע על פיזור הפרלמנט ועל בחירות מחודשות, להוביל רפורמות חוקתיות, אזרחיות וכלכליות ואף להכריז כי לא הוא ולא בנו יתמודדו בבחירות לנשיאות ב-2011.
מובארק בחר הערב לפטר את הממשלה. אפשר להעריך בזהירות שהחלפת הממשלה במצרים בממשלה חדשה תפייס במעט את המפגינים אך לא תעניק להם את התמורה הראויה שתצליח לפזר אותם בחזרה לבתיהם. הציבור המצרי רוצה את הראש של מובארק. המפגינים יצאו לרחובות כדי להפיל אותו, ולא כדי להפיל את ראש הממשלה או את שר הפנים. "ראש הממשלה והשרים מתחלפים כל כמה שנים. הנשיא נשאר בתפקידו ולכן הוא הבעיה המרכזית", כתב הבוקר עורך עיתון האופוזיציה "א-דוסתור".
עד עכשיו לא הודיע מובארק אם בכוונתו להתמודד בבחירות לנשיאות בשנה הבאה. גם בנו גמאל טרם מסר הצהרה רשמית בנושא. נדמה שלמשפחת מובארק נוצרה בימים אלו הזדמנות פז להודיע על פרישה מרצון מהחיים הפוליטיים. כך, כולם ירוויחו: הציבור במצרים יחגוג את סילוקו של הנשיא, ומובארק יבהיר כי התכוון בכל מקרה להודיע כי אין בכוונתו להתמודד בבחירות. על אף שלא ברור כיצד יסתיימו העימותים, השורה התחתונה ברורה: זוהי תחילת הסוף של עידן מובארק.