ממש לא ציפינו למה שקורה במצרים. הציבור במצרים אמנם מגלה בשש שנים האחרונות מגלה אי נחת מהמצב הכלכלי ההולך ומורע, וגם זיהינו בתקופה הזאת את הקולות הרמים של הציבור המצרי נגד ההחלטה המוזרה של מובארק לחקות את מה שאני מכנה "רפובליקה שושלתית בנוסח סוריה". אותה רפובליקה שבסוריה עברה בשלום, אבל המצרים נהגו ללגלג עליה לפני עשור, כשבנו של אסד ירש אותו. באותה תקופה הרחוב היה מלא בדיחות על משפחת אסד ועל סוריה.
ואז, לפני חמש שש שנים, גילה הציבור המצרי שמשפחת מובארק מכינה לו אותו תפריט: להעביר את הנשיאות ברפובליקה בירושה מאב לבנו. הציבור החל להתקומם.
למרות פני השטח התוססים במצרים, לאיש לא היה מושג מה הולך לקרות בטוניסיה ואיש לא חשב שזה יצבור תאוצה בצורה כזאת ברחוב המצרי. טוניסיה היתה המצת שהצית את הפתיל ושפוצץ את חבית אבק השריפה שהיתה שם ממילא.
יש שני מקרים פחות גדולים בעבר של התקוממות הרחוב במצרים: האחד בינואר 1977, בתקופת סאדאת, כאשר מצרים העלתה את מחיר הלחם בכמה גרושים והציבור יצא במהומות קשות מאוד, תוך גינוי הנשיא שרק שלוש שנים קודם היה גיבור לאומי שהביא ניצחון ביום כיפור. בינואר 77' הציבור יצא נגדו וכמעט הפיל אותו.
האירוע השני היה בקיץ 1986, כבר בתקופת מובארק, שוב על רקע כלכלי, כאשר הממשלה החליטה להוריד את שכר החיילים של הביטחון המרכזי במצרים - החיילים הפשוטים ביותר -מחמש לירות מצריות לארבע לירות (היום לירה מצרית שווה 60 אגורות ישראליות). הם השתוללו. שבועיים שלושה אחרי זה הגעתי לשם לביקור מטה וההרס היה מדהים. במקרה ההוא הצבא השתלט במהירות.
הפעם זה נראה לי חמור בהרבה, כי המטרה היא מובארק ומשפחתו. תמיד הוא הצטייר כאיש הנקי והלא מושחת. כפי שאפשר לראות, הפעם הציבור משחית את תמונותיו, מייחס לו ולמשטר שחיתות ודורש את הסתלקותו המיידית. זה קשור, כמובן, לדרישה לבטל את מינוי בנו ליורש.
אני מאמין שהנזק למובארק ולמשפחה כבר נעשה. מובארק יהיה חייב לקבל חלק מהדרישות: יכול להיות שיקריב את בנו ויסיר את הרעיון שהוא יהיה היורש; יכול להיות שיבטיח רפורמות. בכל מקרה העם המצרי ודאי מחכה לראות איך יגיב הצבא, כי הוא המפתח. כפי שאנחנו יודעים, בטוניסיה הצבא לא שמר אמונים לנשיא וגם באירן ב-79' הצבא לא שמר אמונים. לכן, בשני המקרים ראשי המדינות נפלו מהר.
במצרים הדברים כנראה הולכים לכיוון אחר והצבא שומר בינתיים על לויאליות, כי לגנרלים שהם חלק מהמשטר יש הרבה מה להפסיד - הם יעופו ביחד עם מובארק. לכן, יש פה אינטרס משותף להחזיר את השקט בלי לזעזע את המשטר ויכול להיות שאם השקט יחזור למקומו מובארק יודיע בקיץ שהוא לא רץ לבחירות לנשיאות בספטמבר. זה יצור איזושהי רפורמה שתפתח את הפתח למועמדים אחרים.
כאן מתעוררת בעיה חמורה אחרת: איך ימנעו מהאחים המוסלמים לרוץ לבחירות. אם גורמים באופוזיציה אכן יעלו לשלטון, ובמיוחד אם מדובר באחים המוסלמים, אחד הדברים הראשונים שיעשו זה לפגוע בשלום עם ישראל. אין צורך באשליות: זה לא יקרה מחר או מחרתיים, אבל צריך לקחת בחשבון שמתישהו בקיץ לקראת הבחירות דברים ישתנו. הכוח שלהם הוא עצום. ישראל עושה בחוכמה רבה שהיא מצליחה לבלום את פיה ולא להתבטא לגבי ההתרחשויות במצרים. טוב היה גם אם ארצות הברית היתה מתאפקת ולוקחת דוגמא מישראל.
חשוב לציין שחייבים לשמור על מצרים השפויה ומצרים המתונה, שיחד עם סעודיה, מדינות המפרץ וישראל נמצאות במכנה משותף אחד נגד אירן ונגד האיום השיעי על המדינות המתונות. ניצחון חס וחלילה לאחים המוסלמים כתוצאה מהאירועים הנוכחיים יעניק רוח גבית חזקה מאוד לאחים המוסלמים בירדן ואז יש סכנה מוחשית שגם המשטר בירדן יעבור זעזוע בנוסח מצרים.