עולות מן הים

כמעט בלי שהבחנו בכך, התייצבה לה רשימה מרשימה של זמרות ים?תיכוניות שמסמנות לעצמן מטרה נטולת ליפסטיק: להיות הכוכבת הבאה בז'אנר המסתלסל. הפעם, בניגוד לעבר, הן לא מדברות יותר מדי ולא יוצאות בהצהרות בומבסטיות - הן פשוט פועלות.

בתעשייה הים?תיכונית הגברית רק מעט נשים הצליחו להטביע את חותמן. רוב ההסברים לכך מובילים למחיר האישי שהזמרת נדרשת או מוכנה לשלם בדרך לזוהר. קחו למשל את ההצלחה של ארבע האמהות של הז'אנר, כל אחת בדורה: אהובה עוזרי, מרגלית צנעני, זהבה בן ושרית חדד. כולן נאלצו, מתוך בחירה או מחוסר ברירה, להקריב מחיר אישי שגזל מהן בניית תא משפחתי קלאסי.

ולמרות זאת, הכישרון קיים ומדי כמה שנים מתקבצות להן זמרות צעירות ורעבות שמנסות להצליח במקום שרבות לפניהן נכשלו. המחזור הנוכחי נראה ונשמע שונה מקודמיו. אפשר להרגיש זאת בשטח, כששתי זמרות כבר נותנות בראש, כמו שאוהבים להגיד בז'אנר מוסיקלי אחר לגמרי. הראשונה והמדוברת ביותר היא שני יצהרי, חיילת משוחררת בת 20 שחרכה את הקיץ שחלף עם השיר "יא בינתי", שהפך ללהיט לא קטן. השורה "חליק עם הבכי יא בינתי, אינתי אחסן מן כולם יא אינתי, אף אחד לא שווה ת'דמעות כפרה", הצליחה לרענן את האוזניים והפכה את יצהרי להצלחה מפתיעה. בתוך זמן קצר היא הוציאה את הסינגל השני שלה, "כמה, כמה", שהמשיך את קו המומנטום. העתיד מבחינתה נראה ורוד חריף - עד שנוצר לפתע קצר מכאיב בינה לבין מנהליה ומפיקיה. למעשה, זאת היתה ממש הפסקת חשמל.

יצהרי החליטה להתנתק מהצוות הקודם שלה, ונראה שההצלחה המסתמנת גרמה ליותר מדי עיניים להיות צרות בכיוונה. הזמרת סיכמה על עבודה עם מנהלים חדשים, כשברקע נותר המאבק המאיים משפטית עם חברת ההפקה הקודמת. כך או כך, המצב בפועל הוא שהסוסים שהובילו את הנסיכה אל הארמון הוחלפו בעלייה. את מידת הנזק העתידי לקריירה שלה, אם בכלל, קשה לאמוד כעת. בשורה התחתונה, העבודה עם טל רביב ותומר בירן, שיצרו בעבור יצהרי את "יא בינתי" ו"כמה כמה", הופסקה, ובקרוב יידרש בית המשפט לקבוע אם תוכל הזמרת השאפתנית לבצע את השירים האלה בהופעותיה ולכלול אותם באלבום שלה.

לפני שבועיים הוציאה יצהרי שיר חדש, "אגו", שכתב יוסי גיספן והלחין עדי לאון - שניים מהשמות הבולטים ביותר בתעשיית הענטוזים. לפי הסימנים הראשונים נראה שהשיר לא מספק את הסחורה המקו?וה. אין בו הטוויסט החדשני שהיה ב"יא בינתי", אבל בהחלט אפשר להרגיש עדיין שליצהרי יש התבלין הדרוש. היא בעלת קסם אישי ואישיות טמפרמנטית, והכי חשוב - יש לה צורת הגשה מיוחדת. מעין משה פרץ בגירסה הנשית. יצהרי: "אני חושבת שאין זמן יותר מתאים מזה להצלחה של זמרת, כי יש חוסר בזמרות. לדעתי הגיע הזמן שלנו".

המאבק נגד החברה הקודמת שהפיקה וניהלה אותך לא פגע בך?
"אני עדיין לא יכולה להעריך מה קרה בעקבות המאבקים מאחורי הקלעים. יכול להיות שזה הפסיק לי את התנופה, אבל יצא מזה משהו טוב, כי פתאום נוצרה ציפייה לשמוע ממני. הרגשתי שהקהל מתגעגע אלי".

את מודעת לכך שזמרות בז'אנר הסלסולים מתקשות לנהל קריירה לצד חיי משפחה?
"אצלי זה יהיה אחרת. אני רוצה לנפץ את הסטיגמה שזמרת בז'אנר הזה לא יכולה להיות נשואה ואמא לילדים. החלום שלי הוא שבעוד חמש שנים יהיו לי שלושה אלבומים ושלושה ילדים".

בזמן שיצהרי היתה עסוקה במאבקי ניהול מעיקים, הרוויחה זמרת חדשה אחרת, אתי ביטון, זמן אוויר יקר. ביטון, בת 22, גם היא חיילת משוחררת, יצאה עם השיר "פתגם סיני" שגרם להדהוד רציני של התעניינות. לנוכח ההשוואה האפשרית למפעלות יצהרי מקפידה ביטון להישאר בשלב המחמאות. "אין שום תחרות בינינו, להפך, יש המון אהבה. אני ושני מדברות ומעדכנות זו את זו במה שקורה לנו - גם בחיים האישיים וגם בחיים המקצועיים", היא מגלה.

גם יצהרי מפרגנת לקולגה החדשה: "אתי ביטון היא חברה שלי כבר ארבע שנים. התגייסנו יחד ללהקה צבאית. אני שירת?י בלהקת חיל האוויר והיא בלהקת הנח"ל. אני הכי מפרגנת לה בעולם, לא רק בגלל שהיא חברה שלי וזמרת מצוינת. אני באמת חושבת שיש מקום לכולן - והצלחה של אחת לא צריכה לבוא על חשבון מישהי אחרת".

ביטון היא השקעה גדולה של חברת התקליטים הליקון, שחיפשה במשך תקופה ארוכה אחרי זמרת שתתיישב במשבצת הפופ הים?תיכוני. ביטון נבחרה בתום אודישנים מפרכים, ולאחר שנתיים של עבודה על גיבוש האופי המוסיקלי שלה יצא הפרויקט לדרך. את "פתגם סיני" כתב יוסי גיספן ללחן של עמאר מוסטפא מוחמד אל?סייד. הניהול האמנותי הופקד בידיו המנוסות של תמיר קליסקי מלהקת אתניקס. ביטון מצולמת על גבי הסינגל עם מיקרופון ענתיקה ועם מטפחת א?לה אגדת המוסיקה המצרית אום כולתום. "הקו שלי די ברור. אני הולכת על פופ ערבי, ולשמחתי זה משהו שבסופו של דבר, אחרי כל ההתלבטויות, מגיע ממני", מסבירה ביטון. "ההפקה הלכה עם הלב שלי. אני מושפעת ממוסיקה שלא ממש רווחת בארץ, ואני רוצה להחדיר אותה לכאן. זאת הייחודיות שלי. אני הכי מתחברת למוסיקה ערבית עכשווית של עומאר דיאב, מרים פארס ושירין עבדל וואהב - שבשבילי היא המאסטר פיס".

לא מלחיץ אותך שחברת תקליטים בסדר הגודל של הליקון מהמרת עלייך?
"לא, זה רק מדרבן אותי יותר להצליח. יריית הפתיחה עם 'פתגם סיני' היתה הכי טובה שיכולתי לבקש. אני מרגישה שהתקופה הזאת מאירה פנים לזמרות, והאמת היא שזה היה מתבקש, כי באמת חסרות זמרות".

בעוד יצהרי וביטון נהנות מהרוח הגבית שמגיעה עם הפקה גדולה, הזמרות האחרות ברשימה נשענות על הפקות עצמאיות. במקרים מסוימים זו הזמרת שהחליטה שכך עדיף - כפי שקרה למורן כרמל, שהוחתמה לפני עשר שנים על ידי אבי גואטה, המפיק הכל יכול של שרית חדד. בתעשייה נחשבת כרמל לזמרת מסומנת. היא זוכה להערכה - וגואטה הרגיש את זה. אי לכך הוא הפיק לה את האלבום "יהלום", שלא זכה להצלחה שהיתה מצופה ממנו, אף שסוללת השמות שעבדה עליו היתה מרשימה. גואטה, אגב, ידוע כמי שהחתים זמרות נוספות בעבר בניסיון לשכפל את הצלחת שרית חדד - אך נכשל בכך. "ההתמקדות של אבי בשרית לא מאפשרת לו לטפל בזמרות אחרות", אומרת מורן כרמל, "אני כבר הבנתי את זה, והיום אני חופשייה ודואגת לעצמי".

עיקר כוחה של כרמל הוא בהופעות. מדובר בפרפורמרית מעולה שקשה להתעלם ממנה, אחת שהבמה היא מרחב המחיה הפראי שלה. ג'דעית אמיתית שמזכירה את מרגול בימיה הרעבים. בהקלטות, לעומת זאת, כרמל טרם הצליחה למצוא את הייחודיות שלה, אף שלדעת מביני עניין היא בהחלט בדרך לשם. מה שבטוח הוא שהכיוון שלה הרבה יותר אסלי מזה של יצהרי וביטון.

השירים שהוציאה כרמל בשנה האחרונה עוד לא הביאו אותה לנקודת רתיחה משמעותית. אחד השירים, "מכוח שמיים", נכתב על ידה ללחן ערבי - והוא מתאים בול לגרון שלה. כרמל נותנת בו ביצוע מצוין, עמוק ומלא רגש שהקהל לומד להעריך ככל שחולף הזמן וככל שהיא משתפשפת. מבחינת כרמל, כוחה הגדול טמון ביכולת שלה לשלהב את הקהל, בניגוד לתפיסה השלילית הרווחת. "שמעתי הרבה אנשים שאמרו שלזמרות קשה יותר להרקיד, אבל אני מרגישה שזה בדיוק ההפך. יש לי חיבור מצוין לקהל. אני רק רואה במה והעיניים שלי נדלקות".

אחרי מורן כרמל, במורד הרשימה, מגיע השלב שאפשר לקרוא לו כבר "הארדקור". מדובר בעדי אודל כהן בת ה?28, שעברה מסלול די דומה לזה של כרמל, רק בהבדל קטן: היא כבר היתה חתומה פעמיים על חוזה הפקות ובשניהם היה בחיקה אלבום מוכן לשיווק - שנגנז ברגע האחרון. אחד החוזים האלה נחתם עם המפיק המוסיקלי עטור ההצלחות שי ראובני. ראובני ושותפו ליצירה, התמלילן צ'ולי זכאי, כתבו לעדי אודל את רוב החומר באלבום. זכאי וראובני נחשבים בתעשייה לספקי להיטים, ואכן, אחד השירים הבולטים שלהם היה "יחד" המפורסם של קובי פרץ ואישתאר.

כהקדמה לצאת אלבום הבכורה של עדי אודל יצאו השירים "התאהבתי" ו"חבק אותי". אחריהם הגיע סינגל שלישי, "זה רק אתה", שכתב ניסים מרי והלחין רביב בן מנחם (השניים שיצרו את "ריקוד רומנטי" של ישי לוי). "היו בינינו מחלוקות", מסבירה עדי אודל את המעבר התזזיתי שלה בין מפיקים ואת האלבומים הגנוזים, "זאת בעיה למצוא את האיש הנכון כדי להוציא את האלבום. הרבה מפיקים מסתכלים רק על המראה החיצוני של הזמרת וזה לא תמיד נותן תחושה טובה. אני בכלל לא חושבת שהמראה החיצוני רלוונטי, אף על פי שאין לי שום בעיה עם המראה שלי. יש גם מפיקים שמסתכלים על הזמר או הזמרת ורואים בעיניים רק דולרים, לא רואים בן אדם".

אופי שירתה של עדי אודל מתאים יותר למוסיקה הערבית והטורקית, וכך היא עצמה מעידה על עצמה. היא מופיעה כבר מגיל 10, ועד שייצא אלבום הבכורה שלה אפשר לצפות בה מופיעה במועדונים ובאירועים משפחתיים, וגם זה לא באופן ממש מסודר. נכון לעכשיו אין לה מפיק או אמרגן, והיא עובדת בחנות נעליים בעיר מגוריה, בת ים. "בעזרת השם, אני רואה את עצמי כדבר הבא", היא משדרת ביטחון עצמי, "עצם זה שהמשכתי כל השנים ולא נשברתי מראה על האופי החזק שלי. יש לי דרך משלי ואני לא מוותרת".

מאותו רקע מוסיקלי מגיעה גם הזמרת ימית אסף, שהתחילה את דרכה לפני 12 שנה במחלקה ה"כבדה" של המוסיקה המסתלסלת. היא הקליטה דואט עם משה כהן, ועם דעיכתה הסופית של סצנת הבכי בחרה להקים משפחה, מה שלא עזר לה לקדם קריירה תוססת במיוחד. לאחרונה היא הוציאה שני שירים - "בן" (שמוקדש לבנה) ו"שלך" - שלא הצליחו לעורר את התהודה המצופה, לפחות לפי שעה.

אחת שההצלחה שלה עשויה לנתץ לרסיסים את הקלישאה שלפיה זמרת חייבת לוותר על חיי משפחה אם ברצונה להצליח בז'אנר הים תיכוני היא זוהר בן שושן, 30, נשואה ואם לשלושה מחולון. שני שירים של בן שושן - "יודע לאהוב" (מילים שלה ללחן של תומר עג'ם) ו"הלב מרגיש" (מילים שלה ללחן יווני) - כבר יצאו בחודשים האחרונים. השיר השלישי, "סוף הסיפור" (מילים של ישי וייסמן ללחן של ערן לוי וקובי קלימון), אמור לצאת בקרוב. את העובדה שהיא נשואה ואם לשלושה בן שושן לא מסתירה, אך גם לא מנפנפת בה בראש חוצות. "כשאני מסתובבת עם הבן הגדול שלי, בן 10, שואלים אותי ממילא אם אני אחותו. בן הזוג שלי, איציק, מאוד תומך בי, כלומר אין לו בעיה עם ההופעות שלי במועדונים ועם זה שאני הולכת לשם לבד. הוא אפילו אומר לי 'תתנהגי שם כמו רווקה'".

למה, כי גם הוא חושב שאם יידעו שאת נשואה זה יפגע לך בקריירה?
"יכול להיות".

זה לא נימוק קצת שוביניסטי, עם יד על הלב?
"אני לא חושבת שזה בא מסיבות שוביניסטיות. זה עולם מאוד קשה ומאוד מלוכלך, שלא בנוי רק על כישרון. היום, כשאני מחפשת משקיע, אני מרגישה עד כמה שזה קשה. עד עכשיו המימון לשירים שלי בא מהכיס של בן הזוג שלי, ואף על פי שהוא תומך בי - זה עדיין קשה מאוד. אני רואה בכל יום זמרות חדשות שמנסות את כוחן, וזה לא קל. אני מאוד מתוסכלת מזה שאני צריכה להשקיע הרבה כסף כדי להצליח. אלמלא בן הזוג שלי הייתי פורשת כבר מזמן".

זה יהיה חבל.
"נכון. האמת, זה לא בסדר שאני רוצה לפרוש".