כפי שהיה מצופה, המחאה העממית בטוניסיה, שהובילה לסילוק הנשיא זיין אל-עאבדין בן עלי מהשלטון ומהמדינה, הצליחה לעורר את העולם הערבי. מאז ההתקוממות המוצלחת בטוניסיה, מסרבים אזרחים במצרים, ירדן, אלג'יריה ותימן לעזוב את הרחובות. הרקע להפגנות הוא מצבם הכלכלי הגרוע של האזרחים במדינות אלו, שהיו צריכים כנראה את הדלק הטוניסאי כדי להטעין את המחאה. "אם הטוניסאים עשו זאת, גם המצרים יכולים", אמר לפני מספר ימים מוחמד אל-בראדעי מנהיג האופוזיציה המצרי ולשעבר מזכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית והוציא עשרות אלפים לרחובות.
את המגמה שעוברת בימים אלו על העולם הערבי אפשר לכנות בשם "טוניסיזציה". אזרחי מצרים, ירדן, תימן ומדינות אחרות, הבינו שהאדישות אינה משתלמת ושמחאה עובדת. עוד הם הבינו, שאין צורך במנהיג אלא בכוח רצון ובאמונה בצדקת הדרך. צפו והפנימו: המחאה החלה במדינות הסמוכות לטוניסיה (אלג'יריה, מרוקו) והיא התגלגלה ככדור שלג לעבר מצרים, ירדן ואפילו תימן.
עוד בוואלה!
הרוחות שנישבו מטוניסיה הצליחו להצית את מדינות ערב
העובדה שמפגיני טוניסיה, שהשיגו השג אדיר בסילוק הרודן בן עלי, ממאנים להפסיק את מחאתם עד שכל אנשי הנשיא לשעבר יסולקו מהשלטון רק מחזקת את מפגיני מצרים ויתר המדינות. הרוחות שנישבו מכיוון טוניסיה הצליחו בהחלט להצית את הגחלים הלוחשות במדינות ערב ולהפכן לאש בוערת.
קשה להאמין שעשרות האלפים המפגינים במצרים שהתארגנו, אגב, באמצעות קבוצה בפייסבוק - יצליחו לעשות את הבלתי-יאמן ולהפיל את שלטונו היציב של מובארק. קשה גם להאמין שאלפי המפגינים בירדן, המוחים אף הם על יוקר המחייה ועל האבטלה הגואה, יצליחו לסלק את המלך עבדאללה מארמונו.
למרות זאת, אפשר לומר בצורה ודאית, כי מה שהיה הוא לא שיהיה. תמו הימים שבהם ראשי המדינות התעלמו לחלוטין מרצון האזרחים וממחאותיהם. מובארק, אסד ועבדאללה ימשיכו במגמת שחרור הרסן, בין אם זה בתחום של חופש הביטוי ובין אם זה בתחום הגדלת הסובסידיות. הכיסא של המנהיגים רועד היום יותר מאי-פעם.