פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מסמכי הרשות: הזדמנות מדינית

      הפרמטרים של הנשיא ביל קלינטון מ?24 בדצמבר 2000 הצליחו לקבוע את אופיו של השלום האפשרי בין ישראל לבין הפלשתינים. אף אחד מן הצדדים לא אימץ אותם כמות שהם, וההצעה ירדה לכאורה מסדר היום עם סיום כהונתו של קלינטון חודש אחר כך. ואף על פי כן, זו ההצעה הקונקרטית ביותר בשטח. על בסיסה התקיימו השיחות בין שתי המשלחות בטאבה לפני עשור, על בסיסה הגענו להבנות הבלתי רשמיות של יוזמת ז'נבה ב?2003, ועל בסיסה התקיימו השיחות בין אש"ף בראשות מחמוד עבאס וממשלת אולמרט ב?2008. אחד העקרונות החשובים של קלינטון היה שכל השכונות הערביות במזרח ירושלים יהוו את הבירה הפלשתינית, ואילו אל ירושלים המערבית יסתפחו השכונות שבנתה ישראל במזרח העיר מאז מלחמת ששת הימים. הפלשתינים קיבלו את העיקרון, והעובדה שמישהו המנסה לפגוע בהנהגה הפרגמטית מציג את ההסכמה הגלויה והמפורסמת הזו כקונספירציה פלשתינית?ישראלית, עדיין רחוקה מלהפוך אותה לכזו.

      המסמכים שנחשפו מציגים את האמת של המו"מ שהתקיים אחרי הסכם אוסלו, ובעיקר בעשור האחרון: שני הצדדים התקרבו מאוד, אך לא התקרבו מספיק. ישראל מוכנה לעקרון שתי המדינות, לחלוקת ירושלים המזרחית, לחזרה לגבולות 1967 עם תיקונים הדדיים בהיקף של 3 עד 6 אחוזים. היא אינה מוכנה להכיר בזכות שיבה פלשתינית, בוודאי אינה מוכנה לממשה, אך יש לה נכונות להעניק פיצוי כספי לפליטים, ולאפשר קליטה סמלית שלהם במסגרת החלטתה הריבונית. הפלשתינים עומדים על סיפוח ישראלי של 4-2 אחוזים ולא יותר, ומעוניינים בקליטת מספר גדול יותר של פליטים בישראל (הוויכוח בין אולמרט לעבאס היה על בין 25 אלף ל?100 אלף בעשור). לא היתה הסכמה לגבי המקומות הקדושים (הסכמה כזו הושגה ביוזמת ז'נבה), אך באשר לסידורי הביטחון, כולל בשאלת חופש הטיס, הושגו הבנות מספקות.

      אפשר לנצל את הרגע

      זה הסיפור האמיתי, וחשיפת המסמכים אישררה אותו. הפלשתינים לא צריכים להתבייש בעובדה שהלכו כברת דרך לקראת פשרה. גם ישראל אינה צריכה להיות נבוכה. שני הצדדים הלכו מעבר לסיסמאות שלהם בשנות ה?60, ה?70 וה?80. הם לא הגיעו להסדר מכיוון ששום ממשלה ישראלית לא היתה מוכנה, עד כה, לשלם את המחיר שהוצע לשלמו בהבנות ז'נבה, שהצד הפלשתיני הרשמי מעולם לא התחייב להן בשם ובמלכות אך נתן להבין כי הוא מוכן להן.

      יכול להיות שאפשר לנצל את הרגע, לבוא אל הצדדים, ולשאול אותם אם בגלל דבקות ישראלית ביישוב מרוחק בלב הגדה, למשל אריאל, אי אפשר לגשר על פערים כה קטנים. יכול להיות שזה הרגע שבו האמריקנים רשאים לשאול את הצדדים אם הם עומדים מאחורי הפרסומים, ואם הם מוכנים למו"מ אינטנסיבי על הסדר, על בסיס הפרמטרים של קלינטון, שיחות טאבה, יוזמת איילון?נוסייבה, יוזמת ז'נבה, שיחות אולמרט?עבאס ושיחות נתניהו?עבאס. האם הם מוכנים לשים קץ לסכסוך הממושך מאז מלחמת העולם השנייה, לפני שכל מטורפי האזור יחגגו על חולשת הוויתורים ועל חוסר החוסן הלאומי הפלשתיני והישראלי?