עתידו של הנשיא: הכלכלה

בשעת כתיבתן של שורות אלה, שעות מספר לפני שברק אובאמה עתיד להתייצב בפני שני בתי הקונגרס כדי לשאת את הנאום השנתי על מצב האומה, לא ברור עדיין אם דבריו יכללו אמירה מכוננת ומעצבת דוגמת הכרזת המלחמה בעוני שהשמיע הנשיא ג'ונסון בנאומו בינואר 1964, או הכרזת המלחמה בציר הרשע שהשמיע הנשיא בוש הבן בינואר 2002. לעומת זאת, אין ספק לגבי מרכזיותו של המימד הפנימי בנאום זה, וזאת כאשר סוגיות חוץ יזכו בו לטיפול שולי בלבד.

ואכן בזירת הבית, ובייחוד במרחב הכלכלי, יוכרע עתידו של אובאמה. בניגוד לתביעתם של הרפובליקנים להביא לקיצוץ בהוצאות גם במחיר של פגיעה בתוכניות חברתיות בסיסיות, סדר היום של הממשל מושתת על המשך והעמקת המעורבות בתחומי החינוך, ועל השאיפה לעודד את הצמיחה והיצוא באמצעות קשת רחבה של תמריצים.

בנאומו עתיד הנשיא להעניק ביטוי למשנתו הכלכלית, ולהצביע על סימני ההתאוששות הראשונים המסתמנים לאחרונה במשק כהוכחה להצלחת דרכו במכלול זה. למרות שהמשוכה הניצבת מול אובאמה לאחר בחירות הביניים גבוהה יותר בהשוואה למצב ששרר בעת נאומו הקודם על מצב האומה, מעמדו הציבורי התחזק דווקא לאחר הפסדיו בבחירות אלה. ואמנם, שלושה חודשים לאחר הבחירות הצליח הנשיא להמריא מעל רף 50 אחוזי התמיכה בו.

הסיבה לנסיקה מפתיעה זו נעוצה בדימויו החדש של אובאמה כאישיות המוכנה להושיט יד ליריבים פוליטיים ולחפש ערוצי שיתוף פעולה. לפיכך, השמועות על מותו הפוליטי היו מוקדמות, ואין לזלזל גם בסיכוייו של אובאמה לזכות באמון המחודש של האמריקנים בנובמבר 2012.

הכותב הוא מחברו של הספר החדש: "מטרומן ועד אובמה: עלייתם וראשית שקיעתם של יחסי ארה"ב?ישראל"