סטירת לחי לקרמלין

מוסקבה תמיד האמינה בדמעות עוד בימים של הצאר, ואפילו, מי היה מאמין, בתקופת הבולשביקים לנין וסטלין. מהקווקז תמיד נשבו רוחות רעות לכיוון מוסקבה. אלא שהנשיאים פוטין ומדבדב הבטיחו לעם היושב במוסקבה לשנות את כיוון הרוח. לא עוד טרור צ'צ'ני, לא עוד מפגעים מדאגסטן, לא עוד דמעות, כך הבטיח פוטין.

אבל אתמול התווסף פיגוע נוסף, הפעם בנמל התעופה העמוס ביותר והמאובטח ביותר של מוסקבה. ראש הממשלה פוטין, האיש החזק ביותר במוסקבה, האיש שלו תפקיד חשוב בבחירות ההולכות וקרבות, נחל כישלון נוסף במערכה נגד הטרור האיסלאמי של צפון הקווקז. לא רק שמוסקבה ספגה מהלומה כואבת, הפעם היה גם חידוש: הטרור הקווקזי?איסלאמי כיוון לא רק נגד אזרחי רוסיה, כמו בפיגוע ברכבת התחתית במארס האחרון, אלא שם על הכוונת אזרחים זרים. במקום שבו התאבד המחבל עם מטענו, טרמינל הנכנסים בנמל תעופה בינלאומי, לא יכולים שלא להיפגע גם אזרחים זרים. גם שעת עומס וגם שעה שבה נוחתות טיסות רבות מאירופה. ללא ספק, דרך בטוחה להביך את מדבדב ואת פוטין גם בבית, אבל גם בחוץ.

ב?2006, שנה שבה פוטין, אז עוד נשיא, פעל במרץ נגד הטרור הצ'צ'ני, הכין הממשל הרוסי רשימה של 17 ארגוני טרור שפעילותם אסורה ברוסיה. לאותה רשימה לא צורפו חמאס וחיזבאללה מאחר שלא היו ארגונים המהווים איום ישיר על אמא רוסיה. הרוסים טענו אז כי 17 הארגונים קשורים בדרך זו או אחרת ל"אחים המוסלמים". חמאס וחיזבאללה? הם מבחינת הרוסים כנראה פועלים בפלנטה אחרת. יתרה מזאת, מדבדב סבר אשתקד בעת פגישה עם עמיתו הטורקי כי יש לכלול את תנועת חמאס בתהליך השלום כי "אי אפשר להשיג שלום אם מדירים אנשים מהתהליך". אבל בצפון הקווקז יש לרוסים מדיניות שונה. שם לא מדברים, שם יורים. בשני הכיוונים.

יש לזכור כי מאז סיום המלחמה הראשונה בצ'צ'ניה (1996-1994) בין הכוחות הרוסיים לבין הבדלנים המקומיים הפכה המחתרת המקומית ליותר ויותר אדוקה. אותו טרור איסלאמי חצה את גבולות צ'צ'ניה והפך בשנות האלפיים לתנועה איסלאמית אקטיבית בכל צפון הקווקז. מארבים, תקיפות ופיגועים מתרחשים שם כמעט מדי יום.

ולדימיר פוטין הוא מנהיג חזק. אולי אפילו המנהיג הכי חזק היום בעולם (גם הודות למבנה האופי שלו), אבל מעניין כיצד הוא עדיין לא הבין שלטרור האיסלאמי אין גבולות ולכן גם אין לו קטלוגים לפי מדינות ואזורים