משא ומתן בלי סודות

חשיפת מסמכי המשא ומתן הישראלי-פלסטיני מעוררת גלים לא מעטים. יש המוטרדים מזהות המדליפים, יש החוששים ליציבות המשטר הפלסטיני, יש המבקרים את ההתנהלות הישראלית. ומה אין? איש לא באמת מופתע מתוכן ההצעות שהוחלפו, איש לא מתעלף מסוג הרעיונות שהועלו במשא ומתן. הכל צפוי והרשות נתונה למנהיגים להחליט אם פניהם להמשך הסכסוך או לסיומו.

כמה מאמץ משקיעים הנושאים והנותנים כדי לשמור על חשאיות. שמא, חלילה, יידע הציבור הישראלי שממשלתו מוכנה לוותר על שכונות ערביות במזרח ירושלים. שרק לא ישמע הציבור הפלסטיני על נכונות מנהיגיו לוותר על השכונות היהודיות במזרח ירושלים. שרק לא ידלוף המידע הרגיש על נכונות ישראלית לפנות רבבות מתנחלים ושרק לא ישמעו הפליטים הפלסטינים בלבנון כי לא תהיה זכות שיבה גורפת לישראל.

המנהיגים שלנו, שתמיד מפגרים אחרי עמיהם במקום להוביל אותם, יכולים להירגע. הציבור יודע. הציבור לא מטומטם, ולכן הוא מוכן לשלם. ידענו לפני ההדלפות ואנחנו יודעים אחריהן. יש פתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני ששומר על האינטרסים הלאומיים האמיתיים של שני הצדדים. הפתרון הזה מצוי במרחב הכולל את עקרונות קלינטון מ-2000, שיחות טאבה מ-2001 ויוזמת ז'נבה מ-2003. עכשיו אפשר גם להוסיף את שיחות אולמרט-אבו מאזן מ-2008. הכל דומה, הכל ברור, נותר רק להחליט.

הניסיון להסתיר מידע, להטעות את הציבור ולהשלות את מתנגדי ההסכם פועל כבומרנג בשני הצדדים. יכול מנהיג ישראלי בהבל פיו להישבע באחדות ירושלים הנצחית ויכול מנהיג פלסטיני ללהג על שיבתו של כל פליט לביתו. שניהם לא אומרים את האמת ושניהם יודעים זאת. בינתיים, הם רק מגבירים את חוסר האמון הציבורי בסיכוי להשיג את ההסכם, וחוסר אמון זה הופך לנבואה שמגשימה את עצמה אשר מכשילה את עצם ניסיון המנהיגים להגיע להסכם.

לפיכך, מוצע לשקול רעיון מהפכני. די לחשאיות, מספיק עם הספינים, הגיע זמן אמת. שני העמים בשלים מספיק, מוכנים לניתוח הכואב שמצפה להם יותר מהרופאים הפחדנים שאמורים לבצע אותו. כל בר דעת באזורנו יודע שאם יהיה הסכם, הוא יכלול את העקרונות הידועים שמופיעים במסמכים המודלפים ובכל משא ומתן רציני שנוהל עד כה: גבול על בסיס 67 עם חילופי שטחים, חלוקת מזרח ירושלים על בסיס דמוגרפי, סידורי ביטחון מופלגים, מחווה ישראלית סמלית בנושא הפליטים בלי קבלת עקרון זכות השיבה והכרזה על הכרה הדדית וסיום הסכסוך.

ועכשיו, כשהכל לא רק ידוע אלא גם מתועד, יתכבדו מנהיגינו ויגידו את האמת: האם הם בעד או נגד הסכם מסוג זה. לא למה אי אפשר להגיע לזה, לא למה הצד השני לא מוכן, לא למה לא עכשיו. שיגידו פעם אחת למה אנחנו מוכנים, מה העמדה שלנו, איך נראה הפתרון בראייתנו. השאלה אם יש פרטנר פלסטיני להסכם היא לגיטימית, למרות שהמסמכים מחזקים את אלה שנותנים לשאלה זו תשובה חיובית. עלינו מוטלת החובה להראות שיש פרטנר ישראלי. להראות, ולא להסתיר.

* גדי בלטיאנסקי הוא מנכ"ל יוזמת ז'נבה.