תנו לעם רמטכ"ל עני ומסכן

לישראלי לא משנה אם הרמטכ"ל המיועד יביא את צה"ל לניצחון במלחמה הבאה, כל עוד הוא ישן על מיטת סוכנות. רועי כ"ץ מזכיר שהבעיה היא צבא של נחשים שמנפיקים את מסמך הרפז

רועי כ"ץ
23/01/2011

מכל התגובות על תצלום האוויר של אחוזת הרמטכ"ל המיועד יואב גלנט במושב עמיקם, המקוממת והמטרידה ביותר היתה זו שאמרה "איך יתכן, שלקצין בצבא יש כסף לכזה בית?". או במילים אחרות, אלוף פיקוד הדרום הוא בעצם קרימינל במסווה. מישהו שביום לובש מדים אבל בלילה גונב כסף. עולם תחתון עם דרגות קצונה, טוני סופרנו עם סיכת מ"מ.

התגובה הזו היא מייצגת נאמנה של היחס הדו-קוטבי של החברה הישראלית להצלחה כלכלית ולהתעשרות. מצד אחד, הישראלים מעריצים הערצה מוחלטת את בעלי ההון ומתבטלים בפני ממונם, ומהצד השני ישנה אמונה יוקדת שכסף גדול מגיע רק עם קומבינה. מעין שילוב של הטענה הפולנית-יהודית, ש"אי אפשר להתעשר מעבודה קשה", בשילוב הציטוט המפורסם של באלזאק שטען ש"מאחורי כל עושר עומד פשע".

וכך נוצרת לה דעת קהל, לפיה בית מפואר שווה שחיתות אישית. נקודה. סוף.

טוב לדעת (מקודם)

הסוד נחשף: כיצד בי-קיור לייזר מפחית את הכאב?

מוגש מטעם בי קיור לייזר
ביתו של גלנט במושב עמיקם(צילום: שלומי גבאי, שלומי גבאי)

אין בדברים האמורים כדי לסתור את התחקירים העיתונאיים בעניינו של גלנט, ובמיוחד זה של קלמן ליבסקינד במעריב, או לקבוע שהיתה כאן השתלטות שלא כחוק על הקרקע. את זה נותיר לגופים החוקרים במדינת ישראל. אבל הבעיה היא הנימה הצבועה והדוחה שעולה מהדיווחים, והבעיה החברתית שהיא מציפה. כי בעצם, מה יותר מפריע לנו? החשדות על עבירות לכאורה של חוקי התכנון והבנייה, או האחוזה המפוארת שבה הוא מתגורר עם משפחתו?

מדובר בעירוב מסוכן של דימויים ומעשים. את אהוד ברק קל לשנוא, כי הוא מיליונר וגר במגדלי אקירוב. אבל האם יש קשר אמיתי בין מגדל היוקרה שבו הוא מתגורר לבין מעשיו והתנהלותו? ברור שלא. ברק לא השתנה, יש להניח, מאז שהתגורר בכוכב יאיר. אך קל יותר להיאחז בדימוי, מאשר לתקוף לגופו של עניין.כך, איש לא שאל אם בוז'י הרצוג, שר הרווחה עד לפני רגע, שמתגורר בוילה בתל אביב וירש משרד עו"ד משגשג, יכול באמת לדאוג למסכנים ולנדכאים. כולם יצאו מנקודת הנחה שהרצוג יכול לעשות את ההפרדה בין כפית הזהב שתחובה לו בפה, לבין המשימה הלאומית שהוטלה עליו.

צדיקים, ביתם נבנה בידי אחרים

חזרה לגלנט. אם אמנם עבר האלוף על החוק, הרי שאין כאן דיון. אבל השאלה היא דווקא בתחום האפור הציבורי. האם יכולה הציבוריות הישראלית "לסבול" מפקד צבא, שחוזר כל לילה לאחוזת הפאר במושב עמיקם. האם אנחנו יכולים לעשות את ההפרדה בין מה שצריך ובין מה שנראה טוב.

הגיעה העת להפסיק לחפש צדיקים גמורים לתפקידי קצונה בצה"ל. לצערנו, לפחות בישראל, צדיקים נהרגים באוהלה של תורה ואינם ממהרים להתגייס לשירות צבאי, וכך נתקענו עם סתם אנשים רגילים, חלקם כישרוניים יותר וחלקם פחות, חלקם עם יותר טעם בעיצוב בתים, וחלקם, כמו גלנט, קצת פחות, שיושבים במטכ"ל. בצבא שעדיין מתקשה לנשום מצחנת מסמך הרפז המזויף, נהפכת וילה מכוערת וכמה דונמים לעניין המרכזי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully