פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תקשורת מוטה: על היחס החד?צדדי לפרישת ברק

      כמו בימיה הגדולים של ברית המועצות, התיישרה התקשורת כ?ו?ל?ה לשמאל וגינתה את המהלך של אהוד ברק (למעט העיתון שלפניכם, שהציג עמדה מאוזנת). כדאי להשוות זאת לתגובת התקשורת ליריקה של שרון על בוחרי הליכוד והקמת קדימה. המאמרים שפורסמו אז הכילו עשרות שירי הלל למנהיג הנועז, האמיץ, המתוחכם ושאר סופרלטיבים השמורים בשמאל למי שמגשים את האידיאולוגיה שלו.

      הנה הכותרות ב"ידיעות": הכותרת הראשית "אהוד ברח" (פעם, כשברק היה יקיר המערכת, הזדעזעו שם שהמטבע שטבע צחי הנגבי ודיברו על הסתה. ככה זה כשעוברים מחנה; זעזוע מהסתה נותר פריבילגיה של צד אחד בלבד); "מ?שותף למשת"פ" (נחום ברנע מוכיח שוב שעולם הפרסום הפסיד קופירייטר. חישבו על הקונוטציות החמורות של הדימוי הזה); "ברק למען ברק" (סימה קדמון, "אין במעשה של ברק שום דאגה למדינה". וואלה, לפרק את הממשלה, זאת דאגה כנה למדינה. איך לא חשבנו על זה?); "צוחקים על כולם" (איתן הבר); "הפירוק הבא" (סבר פלוצקר מחמם מנועים לקראת ההפחדה הבאה: ברק יפרק גם את הליכוד שאין לו עוגן ולא מצפן או הגאי). ועוד מאמרים מפחידים. אבל את העיקרון הבנו.

      הנה "מעריב": "קברן בלתי נלאה" (בן כספית מתחרה בברנע על הכיסא במשרד הפרסום); "איש ההרס" (עופר שלח בהברקה מה?זה מקורית. ועוד כינה את ברק "רב החבלנים שניתץ את שאריות האמון בתהליך מדיני". ואני חשבתי שהמציאות עשתה זאת, כלומר תגובת הפלשתינים וכו'. אבל שלח ממשיך להזין את המיתוס השמאלי הידוע); "סמל הכישלון" (שלום ירושלמי הוסיף את מה שייהפך לקללה הרשמית של התקשורת מעתה: "נתניהו נותר היום עם ממשלה צרה, ימנית, חרדית וקלריקאלית". כמעט 70 ח"כים יש לממשלה, כן כולל האיחוד הלאומי, ועדיין זו ממשלה צרה. מתערב איתכם שכשברק ייצג רק 30 ח"כים והלך לקמפ?דיוויד, מקלדתו של ירושלמי דממה); "ניצחון לטווח קצר" (מיה בנגל מקוננת על המפלגה שפעם היא היתה הדוברת שלה); ועוד.

      את כותרות "הארץ" חסכתי מכם. אתם יודעים אותן כבר בעל פה. ועוד לא נגענו באינטרנט, ברדיו (אווירת נכאים בגל"צ), בטלוויזיה (נו, השטיקים הידועים: רינה מצליח זועמת, אמנון אברמוביץ' פולט גידופים שנונים), "וכן הלאה, וכן הלאה, להוסיף על זה או?כ?ל?ה" כמו שכתב אלתרמן.

      היכונו להתקפה

      היכונו להתקפה: מעתה מלאכת ההפחדה תהיה מאסיבית ומתמדת, יאיימו עלינו בהפצצות ובבידוד עולמי, במלחמות, בצרעת, שחפת, עגבת, ילפת ומה לא. זאת ועוד, ישסו בנו ללא הפסק את צמד המילים "ליברמן וש"ס" - 25 מנדטים שבפי התקשורת מייצגים את כל הרע והלא רציונלי והבלתי שפוי שיש בעולם. ערפאת לא קיבל עשירית מדליי הקבס שעיתונאי ישראל שפכו על ליברמן ועל אלי ישי. כמעט רבע מאזרחי ישראל מיוצגים על ידי המפלגות הללו, לעומת שלושה של מרצ, אבל בפי התקשורת מדובר באבק אדם.

      חכו לאפשרות הראשונה שתהיה ללבני להרכיב ממשלה, או אז תראו כיצד התקשורת מכשירה את "השרץ" וגם את כל התקציבים שידרשו. בקיצור, התקשורת הקימה מפלגה - מזמן, איש לא בחר בה, אבל ברגעים כאלה עושה רושם שהסתחררה מעצמה. צדק מי שהכתיר זאת כ"יום הכיפורים של התקשורת הישראלית".

      האם התקשורת העניקה שירות אמיתי לאזרח? אזרחים יקרים, נכון שהצבעתם בבחירות ורובכם נתתם את קולכם לקואליציה הנוכחית, אבל רבים בתקשורת אומרים: אנחנו יודעים טוב מכם מי צריך לשלוט כאן ומה צריך להיות סדר היום הפוליטי, המדיני, התרבותי, הדתי והעולמי.