פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לסגור את המשרד לענייני ערבים

      כל עוד המשרד לענייני מיעוטים נעדר משאבים וסמכויות של ממש, הוא משמש כעלה תאנה לממשלה שמקדמת באופן פעיל מדיניות גזענית קיצונית. עלי חיידר חושב שבמקום למנות שר, צריך להתחיל בדיאלוג ישיר עם הציבור הערבי

      הסערה הפוליטית בעקבות התפרקותה של מפלגת העבודה ופרישת חלק משריה מהממשלה, מהווה הזדמנות טובה להחליט על סגירתו לאלתר של המשרד לענייני מיעוטים, ממנו התפטר השר אבישי ברוורמן. מאז ומתמיד הדגיש הציבור הערבי בישראל כי המשרד אינו נחוץ, ורבים חשו השפלה ופגיעה מעצם החייאת התפקיד בממשלה הנוכחית: מבחינתנו עצם קיומו של שר הממונה על מיעוט מתאים יותר למונרכיות ובטח לא למשטרים דמוקרטיים. עוד לפני שהוקם המשרד לענייני מיעוטים, כשהוגדר התפקיד כ"יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים", מהות התפקיד לא הייתה הנגשה פעילה של שירותי הממשלה לאזרחים הערבים, אלא שליטה יעילה בהם; עצם הגדרת התפקיד גרמה להדרתם של האזרחים הערבים ופילוגם למיעוטים דתיים, בעוד הם רואים את עצמם כחברה אחת בעלת לאומיות ערבית, המורכבת מקבוצות תרבותיות ודתיות שונות .

      הממשלה אמורה להתייחס לאזרחים הערבים כאזרחים שווים, ולהתייחס לצרכיהם במסגרת המדיניות הציבורית הכללית שלה, מתוך כוונה לתקן את עוולות העבר ובאמצעות עבודתם המקצועית של משרדי הממשלה השונים. יתרה מכך, ממשלת נתניהו הנוכחית היא הממשלה הקשה והמפלה ביותר ביחסה לציבור הערבי, והיא משתמשת במשרד לענייני מיעוטים כעלה תאנה, במיוחד כשבפועל הוא נעדר משאבים וסמכויות של ממש.

      בין פיתוח להדרה: דו המשמעיות של ממשלת נתניהו

      מחד, ממשלת נתניהו מצהירה כי היא מעוניינת לפתח את הציבור הערבי ולסגור את הפערים בחברה הישראלית; מאידך, היא מקדמת באופן פעיל מדיניות גזענית וקיצונית נגד הציבור הערבי, ומעניקה לגיטימיות ממסדית לעמדות הגזעניות של ישראל ביתנו ומנהיגה אביגדור ליברמן. העובדה שמפלגה קיצונית אשר חרתה על דגלה את שלילת הלגיטימיות והגבלת הזכויות של האזרחים הערבים היא חלק מרכזי מהשלטון, הוא יוצא מן הכלל בעולם הדמוקרטי ומעידה על הידרדרות חמורה של יחס השלטון כלפי האזרחים הערבים. השפעת הידרדרות זו כבר ניכרת בקרב חברי ממשלה נוספים הנדבקים בנגע הגזענות, ובכנסת, המקדמת חוקים דוגמת שלילת אזרחות למי שהורשע בשיתוף פעולה עם "אויב" או גורמי טרור, מקימה ועדות חקירה נגד ארגוני זכויות האדם, ודנה בחוק ועדות הקבלה המסדיר את סוגיית קליטתם ביישובים הקהילתיים. הגזענות מחלחלת גם לציבור הרחב, שחלקים ממנו עברו משלב הדיבור לשלב המעשים, דוגמת ההתנכלויות לסטודנטים הערבים בצפת וקריאות הרבנים נגד מכירת והשכרת דירות לאזרחים הערבים.

      בהמשך למגמה זו, על הממשלה לבטל את תפקיד השר לענייני מיעוטים ולחילופין לקיים דיאלוג ישיר ואמיתי עם הציבור הערבי ומנהיגותו. על ראש הממשלה לגבש תכנית מקיפה, שתענה על כל צרכי האוכלוסייה הערבית, תגובש בשיתוף פעולה עם מומחים ומנהיגים ערבים, ותכלול מטרות ויעדים ברורים, לוחות זמנים מחייבים ותקציבים ייעודיים להגשמת המטרות. כמו כן, על הממשלה לטפל בגזענות הפושה בציבור היהודי, ולחדול מלתת רוח גבית לאפלייה השלטונית.

      לא צריך שר לענייני ערבים, צריך ממשלה שתדאג לענייני כל האזרחים בלי הבדל דת, גזע ומין.


      עו"ד עלי חיידר הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי, לקידום שוויון אזרחי