פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      טוניסיה: קל להפיל משטר, קשה לבנות חדש

      המהפכה בתוניסיה, אשר הביאה להימלטותו לסעודיה של הנשיא המודח זיין אל?עאבדין בן עלי, אינה המהפכה הראשונה בעולם הערבי. קודמתה התרחשה באפריל 1985, בסודאן, על רקע זהה: נשיא מקורב לארה"ב, ג'עפר נומיירי, שנקלע לקשיים כלכליים, לחוב חיצוני גדול, ואשר לא מצא פתרון למשבר - אינפלציה גבוהה, אבטלה ושכר מוקפא - גרם לכך שההמונים יצאו לרחובות. נומיירי ברח והוחלף על ידי אחד מקציניו הבכירים, סוואר אל?דהאב. הקצין הבכיר לא שיפר את המצב אך הוביל לבחירות ב?1986. הוקמה ממשלה שלא היו לה שום תוכניות כלכליות וחברתיות. סודאן שקעה עוד יותר, החוב החיצוני שלה עלה בעוד 2 מיליארדי דולרים, וב?1989 התרחשה הפיכה והשלטון נתפס על ידי עומר חסן אל?בשיר, המכהן עד היום בתפקידו כנשיא ואשר מבוקש על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי בגין פשעי מלחמה בדרפור.

      כמה קל להפיל שלטון

      למה זה חשוב? משום שמתברר שוב עד כמה קל להפיל שלטון, אבל גם עד כמה קל להחליף מדינת משטרה חילונית במדינת משטרה דתית קיצונית. מדינת המשטרה התוניסאית, אשר נדמה היה כי תהדוף באגרוף ברזל כל ניסיון לערער על שליטיה, לא יכלה לעמוד בפני מוחמד בואזיז בן ה?26, שהצית עצמו למוות כאשר המשטרה החרימה את הדוכן הבלתי חוקי שלו בשוק. ההצתה הזו, שהוציאה את ההמונים לרחובות, מצאה את השלטון בלתי מוכן להתמודדות עם האזרחים, ולאחר כמה ויתורים פומביים שלא הועילו, החליט בן עלי להציל את עורו. אלא שכדי שלמהפכה הזו תהיה משמעות, חייבת להיות אלטרנטיבה שלטונית שתציע דרך חדשה לתוניסיה. אם לא תקום מיד חלופה חילונית, ליברלית, הנאבקת למען זכויות אדם וטובת האזרחים, ינצחו בבחירות הקרובות המוסלמים הקיצוניים, משום שהם הגורם המאורגן היחיד בסביבה. מדינת המשטרה של בן עלי תוחלף במדינת משטרה בראשות כהן דת, ואת ההפיכה בתוניסיה ישכחו כפי ששכחנו את ההפיכה הערבית הראשונה, זו שהתקיימה בסודאן לפני 26 שנה.

      המהפכה בתוניסיה אינה עושה יחסי ציבור טובים להצעות האמריקניות להוביל דמוקרטיזציה בשלבים. היא לא תגרום לכך ששליטים ערבים אוטוריטריים יציעו חוקי בחירות חדשים או יוותרו על חלק מסמכויותיהם לטובת מסגרות נבחרות. המהלכים הללו נתפסים בדרך כלל כסימני חולשה המעודדים את ההמון להגביר את תביעותיו לסלק את השלטון הקיים. זה היה נכון ברוסיה של ראשית המאה ה?20, וזה היה נכון בתוניסיה. שביעות הרצון הכלכלית - זו הקיימת במדינות המפרץ - היא הבלם המשמעותי ביותר מפני הפיכות. הלקח למי שרוצה לשמור על שלטונו הבלתי דמוקרטי יהיה לצאת מגדרו כדי שאזרחיו יחושו מרוצים כלכלית ולא ייצאו לרחובות. שאם לא כן - כמו שכבר ידע לספר לנו מרקס הזקן - אין להם אלא לאבד את כבליהם.