פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      על ספרים: ובני מיעוטים

      ביום גשום הצפנו לבאקה אל?גרבייה. תעיתי. היכן הספרייה העירונית? סיבכת אותי, אומר לי תושב. לבסוף נמצאה האבידה. מבנה חדש עם כיפה גדולה במרכזו. מנהלת המקום, ספרנית נמרצת בשם פאטינה, מקבלת את פנינו בחיוך. הנה, כאן ספרי היעץ, שם ספרי הקריאה (קוראים גם הרבה עברית, רבי מכר). על מדף כתבי העת בולטים גיליונות "מטעם" הרדיקלי.

      מנהל מחלקת החינוך, וליד מג'אדלה (למשפחת מג'אדלה נוכחות רבה ביישוב), מספר שהספרייה משרתת כ?30 אלף נפשות, מתוכן כ?9,000 ילדים ובני נוער. יש כסף לספרים אבל אין היכן לשים אותם. הוא מספר שליישוב יש ועדה קרואה במקום עירייה. כשמונתה הוועדה נמצאה העירייה בגירעון של 180 מיליון שקלים, בעוד כל התקציב השנתי הוא 120 מיליון. משום כך לא ממנים כוח אדם חדש. מבקש לזכור את המגזר הערבי בחלוקת המשאבים הארצית.

      פאטינה מספרת על פרויקט עידוד הקריאה שיצר מהפכה. רוב השאילה היא של ילדים. כדי כך הצליח הפרויקט, עד שמה שניתן בתחילה בחינם משולם עכשיו על ידי ההורים. הילדים מגיעים לשעת קריאה, הצגות, סדנאות אמנות, הדרכת גננות, פגישה עם סופרים, תרפיה במוסיקה. מתוך שאלון שמילאו הילדים: איזה גיבור סיפורי מצא חן בעיניך? כיצד היית מסיים את הסיפור?

      באופן כללי קיימת ירידה בהרגלי הקריאה בקרב הדור הצעיר. פאטינה מדגישה שבמגזר הערבי הירידה תלולה יותר, לכן חשיבות הפרויקט לעתיד. מתחילים פה בגיל 3 כדי להקדים תרופה לקראת גיל הנוער. ועוד פרט סטטיסטי: בארבעת הימים הראשונים של השנה (מתחילת ינואר) השאילו בספרייה 1,575 ספרים והצטרפו 55 חברים חדשים. יפה.

      מדינה יהודית אחת

      החברה הערבית נוכחת פעמים רבות בשיח הציבורי שלא בטובתה בהקשרים שליליים. חלק מההקשרים נובע מסטריאוטיפים ומפחד. המינוח המקובל הוא "המיעוט הערבי". אולם חשוב שהחברה הערבית תבין שגם הציבור היהודי רואה עצמו כמיעוט באזור, עם מדינה יהודית אחת שאף היא מאוימת מצדדים שונים.

      מבחינה זאת, גם השנאה המרחפת בינות לדיאלוגים הקטועים במקומות שונים בחברה הישראלית היא תלוית הקשר, ואינה קשורה בהכרח לשלל הכינויים האוטומטיים הנשמעים כאן, דוגמת "פשיזם" ו"גזענות". יש הבדל גדול בין מעמדם ומצבם של היהודים בתקופות שונות בעולם לבין מצבם ומעמדם של ערביי ישראל - לטובת האחרונים.

      השיח על אודות המיעוטים אינו בריא, משום שכל אימת שעולה טענה או ביקורת כלשהי, מוטחים האמירה האולטימטיבית "גזענות" ושלל הכינויים הנלווים לה. זו קללת התקינות הפוליטית שבחסותה עוקר הדיוק הביקורתי; העמימות הלשונית לא פתרה בעיות, אלא רק כיסתה וסתמה את הדיבור על אודותיהן. עם כל הקושי לדבר בעניין, חשוב לזכור את שני צידי המטבע, ולא להשטיח את הדיון לסיסמאות פוליטיות שאינן מקדמות דבר. הביקור בבאקה היה ניסיון בכיוון אחר.

      על השולחן בספרייה מפוזרים ספרים. מתוכם מציץ אלי ספר שירה צנום, "באתי אליך" מאת פארוק מואסי. אני קורא את השיר הראשון ומוקסם: "הן אפשר / שא?לך? לעולמי לאחר רגע / בספרייתי / או / מהבטחות של מ?כר?י / אולם בטוחני / שחי?י נושאים מובן ומשמעות / עזיבתי היא שיבת זמן שיבוא / בע?תו / על כנפי הקול". כל זה, בערב אחד בספרייה בבאקה אל?גרבייה.