תוכן נאומו של חסן נסראללה פחות מעניין מאשר הפרק החסר בו. עזות המצח של חיזבאללה הגיעה לממדים שלפיהם אין הארגון מרגיש צורך להביע, לכאורה, את תקוותו כי האמת תצא לאור. מין מצוות אנשים מלומדה.
הוא גם אינו טוען כי בית הדין הבינלאומי לא ירד לחקר האמת או מעוות אותה. אבד הצורך במסכה, בהסתר פנים, בהעמדת פנים. חיזבאללה בוטה וגחמתי.
נסראללה האשים את סעד חרירי כי בפועל הסכים לוותר על איתור רוצחי אביו רפיק חרירי ב?2005 כפי שהציעו הסורים והסעודים, אבל נכנע ללחץ אמריקני וחזר בו, ועתה הוא מבקש להושיבם על ספסל הנאשמים.
הטיעון אינו נשמע אמין. אבל אם גם מניחים שטענת נסראללה נכונה - מה פסול בכך שאדם מתעקש לדעת מי הם רוצחי אביו? ומה תמוה בכך שמעוניין כי הם ייענשו? איש אינו מטיח שאלות אלה בפני חיזבאללה, והוא אינו חש צורך להשיב.
שיבוש מערכת החשיבה
משהו בשיח הלבנוני מעיד על שיבוש מערכת החשיבה. בפועל, נכון להחיל על לבנון את הכלל שננקט באימפריה הרומית. אז, כשביקשו לברר מי אחראי לאירוע פלילי או לצעד פסול ביררו מי הרוויח מן המעשה. הזוכה נחשב לאשם. לפחות נחשד כאשם.
בשיטת התנהלות זאת אין עוד צורך בכתב אישום ובמשפט בינלאומי ובכל ההליכים הסבוכים והכבדים שמקורם בהאג. חיזבאללה הוא זה שהרוויח מן הרצח, והוא זה שירוויח מביטול כתב האישום, אם על פי ההצעה הסורית?סעודית ואם ברצח אישים נוספים המתנגדים לו. עמדת נסראללה היא ההוכחה המובהקת מי האשם. המשפט הציבורי כבר נחרץ.
מבחינה מסוימת ייתכן כי עדיף שהאלימות המאיימת והרצחנית של חיזבאללה תישא פרי. לא יהיה כתב אישום. לא יהיו נאשמים. גם לא מורשעים. לא יהיה גזר דין. ממילא אם יתקיים משפט, חיזבאללה לא יניח להושיב את אנשיו על ספסל הנאשמים. לעומת זאת, עצם קיום ההליך הכמו?משפטי יעניק לארץ הארזים מעמד של מדינה מתוקנת.
מאחר שממילא לא ייעשה דין צדק והאשמים לא ייתנו את הדין - עדיף שהליך מבוים ומלאכותי כזה לא יתקיים, ויימצא אישור נוסף לתיאור העובדתי כי ביירות הפכה לבירתה של מדינת טרור מובהקת.