אירוע היסטורי, אולי חסר תקדים, התרחש אצלנו באחרונה, אירוע אשר משום מה לא הוענקה לו תשומת הלב הראויה: מישהו זוכר מתי בפעם האחרונה חלק ראש ממשלה על הערכותיו של ראש המוסד, ועשה זאת בפומבי, לעיני העולם ממש? את התקדים הזה יצר נתניהו. כזכור, ראש המוסד היוצא, מאיר דגן, אמר עם סיום כהונתו כי לפני שנת 2015 לא תהיה לאיראן היכולת לייצר נשק גרעיני. ואילו ראש הממשלה, במפגש עם כתבי חוץ בירושלים, ביקש למזער, אולי אף לסתור, את אמירתו הנחרצת של דגן בהגדירו אותה כהערכה מודיעינית בלבד.
ועל הערכות, כידוע, אפשר לחלוק ולהמציא נגדן הערכות סותרות. אלא שכל תדמיתו של דגן, ראש המוסד לשעבר, אומרת נחרצות, אולי על שום שעליו נאמר כי הישגו החשוב ביותר היה החייאת הפן המבצעי של המוסד.
למעשה, דגן יצא נגד הבולטת בעמדותיו המדיניות של נתניהו בנוגע למדיניותה הגרעינית של איראן. כי בעוד הנשיא אובמה מאמין גדול במשטר הסנקציות על איראן, בלא "להסיר מן השולחן" את האופציה הצבאית, משמיע ראש המוסד מעין "צפירת הרגעה", וזאת בניגוד גמור ל"צפירת האזעקה" הבוקעת מפי נתניהו, בפומבי ובחשאי, במפגשיו עם מדינאים זרים. האיום האיראני, גורס נתניהו, לא נהיה פתאום מסוכן פחות, אבל את משטר הסנקציות יש לעבות באופציה צבאית, ישימה. וזוהי נקודת המחלוקת שיש לנתניהו, ואף לשר הביטחון ברק, עם הרמטכ"ל היוצא ועם ראש המוסד שפרש.
והמחלוקת הזאת יוצאת לאוויר העולם כשכל הצמרת הביטחונית של ישראל מתחלפת.
הצלחה פנומנלית
דגן עצמו, מיד לאחר פרסום עמדתו כי רק בעוד כארבע שנים תהיה איראן בעלת יכולת גרעינית, הגיב בשיחות אישיות בנימה של התנצלות. יש אומרים כי הגיב בנימה, שלפיה דבריו לא היו צריכים לצאת "החוצה", כפי שאכן יצאו וברעש גדול.
בכל מקרה, אמירתו לא ירדה מעל סדר היום הבינלאומי. ראוי לציין כי לא כל השרים הבכירים שוללים את ערכן של הסנקציות, והם אינם ממהרים להיחפז אל נקיטת עמדה שמשמעותה פעולה צבאית נגד איראן, ועכשיו.
בישראל קיימת אסכולה הגורסת כי הסנקציות נגד איראן עובדות. איראן מתקשה לקבל אשראי מבנקים חשובים באירופה. והלוא שר ההגנה האמריקני גייטס, בכבודו ובעצמו, מצדד ב"סנקציות תחילה", בניגוד לעמדתו של נתניהו, המדגיש יותר את הצורך החיוני באיום צבאי לצד הקשחת הסנקציות.
אם כן, כך גורסים עתה גורמים בינלאומיים, אם דגן סבור כי יש זמן עד 2015 - מדוע להיחפז ולאיים כאשר המאיים עצמו לא יהיה ערוך לייצר את הנשק הגרעיני אלא בעוד ארבע שנים?
אך לא רק בגלל אמירתו זו, בעת סיום כהונתו, ייזכר דגן. איש לא יוכל לטשטש את הצלחתו, המוגדרת "פנומנלית", בתחום המבצעי. זוהי הצלחה מסחררת, אומר מי שמודע לכהונת דגן (ומי שאינו עושה, גם אינו כושל לפעמים).
לכן גם כאשר הערכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו חולקת על ההערכה של ראש המוסד היוצא דגן, במימד האישי אפשר להשוות את דברי נתניהו, שנאמרו כדי לסתור את עמדת דגן, לסטירות הקלות שסוטר לפעמים הרב עובדיה על לחיי חביביו - יש בהן מעט גערה, והרבה חיבה.