וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

יש מוות טוב ויש מוות לא טוב

פרופסור אבינועם רכס

15.1.2011 / 18:37

שרי הממשלה יחליטו האם לתמוך בהצעת חוק המתירה לרופא לתת לחולה סופני מרשם לתרופת הרדמה שתסיים את חייו. פרופ' אבינועם רכס תומך בהצעה, וחושב כי זכותו של אדם לשלוט בנסיבות מותו

ועדת שרים לחקיקה תדון מחר (ראשון) בהצעת חוק פרטית של ח"כ חיים אורון (מרצ), לפיה אדם החולה במחלה סופנית יוכל לבקש מרשם לתרופת הרדמה במינון גבוה שיוביל בסופו של דבר למותו. אני תומך בהצעה זו, שמקורה במדינות אורגון, מונטנה ווושינגטון בארה"ב, בכל לבי, מפני שמטרתה למלא חסר רפואי חשוב ביותר. כיום, חוק החולה הנוטה למות מתייחס רק לחולה סופני שנוטה למות וחייו מותנים במכשירי החייאה, והוא משאיר לקונה גדולה מאוד, מפני שאינו מתייחס לחולים סופניים שחייהם אינם מותנים בהפסקת מכשירי הנשמה.

מה עושים עם חולים שיש להם סרטן בגוף וסובלים מכאבים אינסופיים, שכל הטיפולים הכימיים וההקרנות לא מקלים עליהם והם יודעים שהם נידונים למוות בייסורים? האם אנחנו כחברה נגרום להם להתאבד? האם לא יהיה אנושי וראוי יותר במקרים קיצוניים כאלה – בהם החולה מביע את עמדתו פעם אחר פעם בדבר רצונו לסיים את חייו ורופאים מאשרים את האבחנה כי חייו עתידים להסתיים בעקבות המחלה – שהחברה תתן לו כלים לסיים את חייו ללא סבל?

הניסיון מוכיח: אין מדרון חלקלק

במדינת אורגון בארה"ב מקיימים חוק דומה לזה שמציע ח"כ אורון כבר מ-1998. הזמן שעבר מאז הוכיח כי אין שום מדרון חלקלק כתוצאה מהחוק: במדינה בה חיים 7 מיליון בני אדם, מספר ה"מרשמים הממיתים" נע בין 60 ל- 80 בממוצע בשנה כשרק חלק מהחולים מנצלים אותם. החולים שבוחרים למות ולנצל את החוק הם לרוב בעלי השכלה גבוהה, משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות, שמצבם היה מאפשר להם להמשיך בטיפולים אך הם רוצים לשלוט במוות שלהם, החל מהרגע בו אינם יכולים לשלוט על כאבם.

המודל של אורגון עמד במבחן המציאות: המדינות השכנות לאורגון, וושינגטון ומונטנה, קיבלו גם הן על עצמן את החוק ואני חושב שגם בישראל חשוב לאמצו. חשוב להבהיר, התנאים של החולים שיוכלו לבקש "מרשם ממית" ברורים מאוד: חולים במחלה סופנית שיש בה סבל פיזי או נפשי שמוסכם על ועדה רפואית שאין לה מרפא, בגירים וכשירים מבחינה משפטית, שמבינים את הבקשה שלהם. על פי המודל של אורגון, החולה צריך לבקש את הבקשה שלוש פעמים, בהפרש של שבועיים מפעם לפעם בפני עדים שאין להם אינטרס לירושה. החולה חייב לקחת את התרופה בעצמו ואסור לאף אדם, כולל הרופא, לתת את התרופה.
צעד חשוב לזכויות האדם בישראל

אם הממשלה והכנסת יאמצו חוק זה, זה יהיה צעד חשוב מאוד מבחינת זכויות אדם בישראל. צפוי כי המגזר הדתי והחרדי יתנגדו באופן אוטומטי, אך לדעתי, כאדם חילוני, ליברל, דמוקרטי, חיי הם רכושי שלי, ואני רשאי לקבוע כיצד יתנהלו. המוות הוא חלק בלתי נמנע מחיי, ואני רוצה לשלוט גם בנסיבות המוות שלי, ככל שאוכל. באופן אישי, אם חלילה אקלע לסיטואציה בה אסבול באופן בלתי אפשרי, ובמהלך שנותיי כרופא ראיתי הרבה אנשים בסיטואציה כזו, הייתי בוחר לקבל "מרשם ממית".

הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית דנה בנושא כבר לפני כשנה והיא החליטה שכרגע היא מביעה עמדה נייטרלית, ללא תמיכה או התנגדות להציה, אך גם החליטה לחזור ולדון בהצעה אם היא תגיע לאחת מוועדת הכנסת. בוועדה הדגישו שמעבר לנושא של מוות במרשם רופא, יש לעודד את הפעילויות והתקציבים המופנים למחלקות ההוספיס, מפני שמי שבוחר לעבור שם את תקופת חייו האחרונה, מקבל גם הוא פתרון חברתי ראוי ומקובל לסוף ימיו.

*פרופסור אבינועם רכס הוא פרופסור לנוירולוגיה בבית החולים הדסה ויו"ר הועדה לאתיקה בהסתדרות הרפואית בישראל.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully