כן, לחקור את הארגונים ששונאים את ישראל

ועדת החקירה לבדיקת מימון הפעילות של ארגוני זכויות אדם שעליה החליטו חברי הכנסת הרעישה את אמות הסיפים. כיצד פוגע הפרלמנט בישראל בארגוני זכויות האדם, נשאל, האם לשלטון החמאס בעזה דמינו או למשטר הבעת' בסוריה היינו?

כדאי לומר את האמת ולחשוף את המסווה. אין מדובר בארגונים החרדים לזכויות של כל אדם, אלא בארגוני זכויות אדם מאוד ספציפי. האדם הזה יהיה תמיד "פלסטיני או מי שמסייע לו", וכל מי שאינו נכלל בהגדרה זו, אינו בגדר של אדם שארגונים אלו עומדים על זכויותיו.

אבל כנראה שגם זו לא הגדרה מדויקת. יש גם פלסטינים שארגוני "זכויות האדם" ערלים לצעקותיהם. אותם ארגונים אוטמים אוזן מלשמוע את הזעקות העולות ממרתפי החקירות של הרשות הפלסטינית. הם אינם מבחינים באצבעות העקורות, בסימני המכות החשמליות, בפגיעות הקשות באיבריהם האינטימיים של העצורים שם. לא שומעים, לא רואים ולא מדברים.

אשמתם של אלו שנמצאים באותם מרתפים היא, שלמרות שהם פלסטינים, הם חשודים בסיוע למדינת ישראל. אשמתם של פלסטינים אלו היא, שהם פוגעים באתוס של ארגוני זכויות האדם, שמבקשים להגן על החלשים רק כשזה מתאים לתפישת עולמם הפוליטית.

אשמתם היא, שקולות מגלבי העינויים מבית הרשות הפלסטינית מפריעה לתזה הפשוטה, והכה מתקבלת על דעת של המדינות התורמות והממנות, שמי שפוגע בזכויות האדם הם הישראלים. הנפגעים הם הפלסטינים, ואם יש מי שמקלקל את המציאות, הרי שבדיסוננס קוגנטיבי – נתעלם ממנו. למה לנו לשמוע אותו ולמה להקשיב לזוועות שהוא מספר, למה לקלקל את הנארטיב – זכויות האדם הם רק של האדם שציירנו על הדף, ולא של כל אדם.

ההתעלמות הבוטה מזכויותיהם של הסייענים הפלסטינים, שהרשות מתירה את דמם בבתי הכלא, אחרי שעונו עד לתהומות החושך והאימה, היא רק סימפטום בהתנהלות ארגוני "זכויות האדם" הללו.

היכן היו הארגונים בעת עקירת מתיישבי גוש קטיף באופן אכזר ולא דמוקרטי, בניגוד להכרעת הרוב בהליך הבחירות שנערך בתוככי הליכוד? איך שקטו ארגוני זכויות האדם, כשפינו אנשים ונשים וטף בכפייה, גירשו אותם והרסו את בתיהם? ואיך נשמר השקט המתוח מצד ארגונים מכבדי חוק אלו כשהממשלה הפקירה אותם ושיכנה אותם בקרווילות קטנות, והם הולכים ומתכלים שם, והגה לא נשמע מהארגונים אבירי הדמוקרטיה והאנושיות.

ואיך לא נשמע הגה מאבירי זכויות האדם, כשמחליטה ממשלה להקפיא את הבניה של אזרחים המתגוררים בחבל ארץ מסוים, כאילו חייהם מתנהלים בהילוך איטי ולפתע לוחץ מישהו על כפתור הפאוז ועוצר את חייהם. וגם אם לילדים אין איפה ללמוד ומשפחות שנתקעו באמצע תהליך בניה מאבדות את ממונם ונשמתם יוצאת, אך להם אין למי לצעוק שהרי אין להם זכויות, הם הרי לא בקטגוריה הנכונה.

שיקום מי ששמע את צעקת הארגונים, כשילדים וילדות מתגוררים מתחת לאימת הקסאם כבר עשר שנים בקירוב. ומדוע לא ראינו ולו פעם אחת שהם יוצאים מגדרם כדי לתקוף בעולם את מי שיורה על הילדים ומבקש לרצוח אותם. מישהו זוכר את נציגי האגודה לזכויות האזרח בעת הירי על גילה ברחוב האנפה? מישהו שמע על נפגעי טרור שזכו לסיוע בינלאומי מיש דין? מי ששמע- שיקום? מי שראה – שיבוא ויספר. זכויות אדם אין כאן, יש רק מי שמשתמשים בכסות הזכויות הללו לפוליטיקה קטנה.

הגיע הזמן לחשוף איך משתמשים בדגל זכויות האדם כדי לפגוע במדינה ולעשות דה לגיטימציה לקיומינו כאן, כי הרי ברור שעד שלא יוחזרו כל זכויות האדם לפליט האחרון משייח מוניס אשר ברמת אביב ומאבו קישק שברעננה, לא תגמר המערכה.

* הכותב הוא מנכ"ל הפורום המשפטי למען ארץ ישראל.