האישה שאיתו

"למרות הכל, אני נשארת איתו. לעולם לא אעזוב אותו. אני אוהבת אותו. אני יודעת בדיוק מי הוא כבר 40 שנה. אני מאמינה בגבר שאני חיה איתו, מאמינה לו. נעשה לו עוול גדול ואני מקווה שהאמת עוד תצא לאור", אמרה השבוע גילה קצב לבן משפחה קרוב, וזאת רק שבוע ימים מפרסום הכרעת הדין.

לפני שבועיים, כשבית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את בעלה, נשיא המדינה לשעבר משה קצב, בשני מעשי אונס, במעשה מגונה ובהטרדה מינית, בחרה גילה שלא לעמוד לצידו בעת הקראת גזר הדין. כשדווח בתקשורת כי בעלה נמצא אשם, אמרה למקורביה, כשהיא ספונה בביתה בקריית מלאכי: "זה נורא מה שאני שומעת. אני לא מאמינה למשמע אוזניי. אני מרגישה רע מאוד".

אי התייצבותה של גילה לצד בעלה, וכן המשפט שאמרה למקורביה עם היוודע הבשורה הקשה, מעוררים שאלות בנוגע לאופן שבו מתמודדת אשת הנשיא לשעבר עם הכרעת הדין. האם היא עדיין מאמינה בחפותו של בעלה כפי שהכריזה באוזני בן משפחתה או שאולי, כפי שמאמינים מקורבים אחרים, היא נשארת לצידו, למרות כעסה הגדול, רק למען שלמות המשפחה?

"היא ידעה שיהיו באולם וביציאה ממנו דחיפות של אנשים זרים חטטנים ומיקרופונים שנעוצים ישירות אל הפנים שלה, היא כבר חוותה את זה בבית משפט השלום בירושלים", אומר אחד החברים הקרובים של בני הזוג, המבקש להדגיש כי הזוגיות בבית משפחת קצב חזקה מתמיד. "גילה בחרה להימנע מזה למרות הלבטים שהיו לה עד הרגע האחרון, למרות הביקורת הכרוכה בכך. משה קיבל את זה, גם הוא לא היה רוצה שהיא תיפגע ותיחשף לזה. אבל עדיין, זה לא אומר שהיא לא מגבה אותו. היא בהחלט מאמינה בחפותו ויש בה הרבה כעסים על התקשורת ששפטה את בעלה עוד בטרם החל המשפט. אין ספק שהיא הקורבן הגדול בפרשה".

עם התפתחות הפרשה החליטו בני הזוג קצב להימנע מהכנסת נציגי התקשורת לביתם ("ככה יותר בריא", אמרה גילה לחבר טוב של המשפחה), ובכל זאת, בין כל טורי הדעות והסיקורים הנרחבים הכי הרגיז אותה לשמוע, כך מספרים מקורביה, על הקריאות המעודדות אותה לקום ולעזוב את בעלה. היו כבר כאלה שהזדרזו להכתיר אותה כאישה חלשה החיה בצל בעל מאיים ודומיננטי. היו שטענו נגדה כי היא ידעה, ראתה ושמעה, ורמזו לא אחת כי לא רצתה לוותר על מיקומה כאשתו של נשיא המדינה. "הדבר שהכי פוצץ והטריף אותה היה בילי מוסקונה?לרמן שקראה לה בשידור רדיו לקום ולעזוב את משה ואת הבית. זה ממש הוציא אותה מדעתה", אמר השבוע עו"ד בכיר וחבר המקורב מאוד למשפחה, "גילה אמרה, ויכולת ממש להרגיש שהיא כועסת: 'אני מכירה את משה טוב מכל אחת אחרת. אני חיה איתו כבר יותר מ?40 שנה, שהיא לא תבוא ותגיד לי מה לעשות'.
"בזמן האחרון עולה לא אחת השאלה, למה הוא לא קם ומתאבד?", מוסיף העו"ד, "ובאמת, בנאדם נורמלי, שקורא את עיתון סוף השבוע עם 30 מאמרים נגדו, לא יכול להישאר שפוי. והסוד שלו בעיניי הוא העובדה שיש לו אישה חזקה כמו גילה, שתומכת בו ועומדת מאחוריו באופן טוטאלי. נאמנות כזו כמו שלה קשה לראות היום. יש לו כל הגיבוי שבעולם מהמשפחה המורחבת - מאמא שלו, מהילדים, מהנכדים, מהאחים ומהמעגל החברתי הקרוב שלא נוטש אותו. אבל בלעדי גילה הוא לא היה שורד ככה".

ובכל זאת, יש המעידים על הסדקים המתגלים בחומות ההגנה שגילה בנתה סביב עצמה. "צריך להבין שגילה היא לא אישה של מלחמות. הבחירה של לשבת בשקט ולא לעשות מהלך מתאימה לה", אמרה השבוע אחת ממכרותיה, "חשוב לה מאוד לא לפגוע בילדים ובאחדות המשפחה. היא אישה חמה שהילדים שלה הם העיקר. אין לי ספק שאם היתה חושבת רק על עצמה - בלי לחשוב על הקורבנות שבדרך - היא היתה מזמן קמה ועוזבת את הבית. היום היא במקום רחוק ממה שהיתה בתחילת הפרשה, אני לא בטוחה שזה יחזיק מעמד לעוד הרבה זמן".

"דיבורים על לעזוב אותו? מה זה השטויות האלה?", אומר בתגובה עו"ד דוד מנע, חברו של משה קצב, "משה מאוד מעריך את גילה ואומר בכל הזדמנות שהיא אישה מצוינת ושהוא מעריך מאוד את מה שהיא עושה לבית, למשפחה. הוא אומר שהיא המנוע שמחזיק את כל המשפחה".

חבר קרוב של המשפחה טורח להדגיש שוב ושוב, כאילו הוא מנסה לשכנע עצמו, כי הזוגיות של חבריו הטובים לא תיפגע מהטלטלה: "גילה היא לא אישה של שיחות נפש אבל מרגישים את העוצמה שבה. ועם כל העוצמה, היא עדיין מאמינה בו ומאמינה בחפותו. למרות הניסיונות לרמוז שמשהו בזוגיות נסדק ושהיא מפסיקה לעמוד לצידו ומאחוריו, היא מאמינה בו ובחפותו באופן טוטאלי, קשה לי להאמין שזה אחרת. היא אדם מאוד חזק ויציב, והיא מחדירה את האמונה הזו גם הלאה לילדים ולשאר המשפחה. היא בהחלט כמו לביאה שמבינה שזה הקרב על הבית שלה, על החיים שלה". לדבריו, בשיחות הבודדות בנושא שהיו לו עימה, היא אמרה: "אני מכירה את כל הנשים המתלוננות, ויש לי הרבה מה לומר".

"אני אישית יודע שחלק מהמתלוננות אף פנו אליה כדי שהיא תעזור להן לחזור לעבודה. זה מה שקרה למשל עם א' ממשרד התיירות, שפנתה אליה באופן אישי באחד מאירועי הבית הפתוח שהיה בסוכות. היא פוטרה בינואר 1999 וכשמשה היה נשיא היא באה וביקשה מגילה שתדבר איתו כדי שיחזיר אותה לעבודה. היא באה עם הילדים שלה להצטלם איתו, ואחר כך היא ניגשה לגילה ואמרה, 'דברי עם משה שאני רוצה לחזור ולעבוד איתו'. אני אישית שמעתי את זה באוזניי. גילה בהחלט שותפה ומעורבת בחיים של משה, בניגוד למה שמנסים לצייר בתקשורת. זו החלטה שלה להתערב באופן מינורי". א' ממשרד התיירות סירבה להגיב לטענות.

"זו שטות לצייר את גילה כאישה חלשה", מוסיף עו"ד בכיר וחבר המשפחה בעשרות השנים האחרונות, "גילה היא אישה חזקה, משכילה, אישה שהיתה עצמאית עוד לפני שהכירה את בעלה וגם לאחר מכן. היא לא עקרת בית מדרום הארץ שלא מבינה כלום בחיים שלה. מנסים למקם אותה בסטריאוטיפ מאוד מסוים בעוד היא באה ממשפחה חזקה ומיוחסת".

כשנשאל על היחסים ביניהם סיפר העו"ד: "הם לא שני ילדים קטנים שאת יכולה לתפוס אותם על חם בסצנות של יד ביד וחיבוקים בפרהסיה. אין ביניהם שמות חיבה או כינויים, הכינויים שמורים לילדים ולנכדים. אבל אפשר, בפרטים הקטנים, לראות את הזוגיות החזקה שלהם. היא אלופה בבישול הפרסי ולמדה להכין אותו בדיוק איך שמשה אוהב. משה מצידו משוויץ ומעיד עליה שהיא 'מומחית לא קטנה לכדורגל'. את רואה שכשכולנו יחד, כשהיא קמה למטבח היא מיד מציעה לו משהו על הדרך, שואלת אם הוא רוצה משהו. ואותו הדבר גם הוא. את רואה את האהבה שביניהם בניואנסים הקטנים האלה. קשה להאמין שהפרשה הזו תשבור את זה. הם רק יצאו מזה מחוזקים, למרות הכל.

"גילה היא אישה עצמאית ודעתנית, כך שאם היתה רוצה לקום וללכת, היא היתה קמה ועוזבת, אבל היא נאמנה לו ובאמת מאמינה בו ומשוכנעת שעשו לו עוול. גילה מעניקה לו את החום שהוא זקוק לו. היא זו שמגבשת את המשפחה החמה והמלוכדת הזו".

גילה סירבה להתראיין לכתבה זו ומקורביה מעידים כי לא פעם נשמעה כשהיא אומרת: "גם ראיון נחמד ומפרגן אחד לא משתלם אם אחריו אלפי פרשנים וכותבי טורים קוטלים אותנו בעקבות הדברים שאני אומרת". גם כשהסכימה בעבר להצטלם, ניתחו את דמותה המצולמת ואמרו ש"לא נוח לה" ושבעלה פעל קודם לכן באלימות כלפיה כדי שתתייצב לצילומים. "הפיצו עליו שהוא משליט טרור כדי שלא תתראיין, ואלה שטויות. אני עצמי הייתי נוכח בצילומים ובחלק מהראיונות", אומר עו"ד נוסף המקורב למשפחה.

אלא שסירובה של גילה להתראיין מקבל בקרב המקורבים גם פרשנויות אחרות. "בתוך תוכה היא בוערת", מעיד גורם פוליטי בכיר המקורב למשפחה, "רוצה להתפוצץ על כולם, בייחוד על בעלה משה שהביא לה את הצרה הנוראה הזאת. היא רוצה להתבטא, רוצה לומר את האמת שלה, את מה שעל ליבה, אבל היא לא יכולה. היא לא יכולה בגלל שלמות המשפחה ובגלל הילדים שלה, ולא פחות מכך בגלל בעלה, שאוסר עליה להתבטא".

"גילה מלאה על בעלה עד אפס מקום", מחווה את דעתה ח', קרובת משפחה, "עיזבו את מה שהיא אומרת כלפי חוץ, עיזבו את הפנים החתומים שלה. תסתכלו ותבחנו את מה שהיא לא אומרת ואת מה שהיא לא עושה. תבחנו את מה שהיא אמרה להגנת בעלה בתקופה שלפני התלונות ולפני הגשת כתב האישום, ולעומת זאת תבחנו את השתיקות הרועמות שלה עכשיו לאחר ההרשעה. תבחנו את המילים הגבוהות שבהן השתמשה כדי להגן על בעלה אז, לעומת 'זה נורא מה שאני שומעת' - המשפט הבודד שהיא אמרה כאשר ישבה בבית עם קרובות משפחה וצפתה בשידורים על ההרשעה".

ח' מפסיקה לדבר ולוקחת אוויר לפני שהיא ממשיכה לתת את גירסתה ליחסים בין השניים בעקבות התפתחות הפרשה. ניכר עליה כי היא נסערת. "תבינו, גילה היא אישה נחבאת אל הכלים, צנועה, אשת בית, שכל מאווייה מסתכמים במשפחתה, בלכידות התא המשפחתי. כאשר התפוצצה הפרשה היא התייצבה לצד בעלה מעל כל במה, אמנם היא לא אמרה כלום, אבל ההיצמדות לבעלה אמרה תמיכה ואחדות".

ח' גם ביקרה את התנהלותו או, יותר נכון, אי התנהלותו של קצב בהתייחסו לגילה: "שימו לב שבכל הפעמים שהיא עמדה לצידו הוא מעולם לא אחז בידה, חיבק אותה, לתמוך בה בשעתה הקשה. רק הוא היה קיים. לאחר שהחל המשפט, וביום הרה הגורל של הכרעת הדין, היא נשארה בבית. וזה אומר הכל. גילה לא רוצה שחמשת ילדיה יאשימו אותה שפירקה את המשפחה. אם יכולת לשאול את גילה ישירות ואם לא היו לה מחסומים, היא היתה קמה והולכת אחרי 40 שנות נישואים. פשוט זורקת הכל ועוזבת".

"בשביל להבין מי זאת גילה קצב צריכים להבין מאיפה היא באה", אמר השבוע קרוב משפחה. גילה קצב (63), נולדה בתל אביב לבן?ציון ולרחל פרדני, שניהם יוצאי תנועת בית"ר מפולין ומאוקראינה. בת שנייה מתוך ארבעת ילדיהם. "אמה, רחל, היתה אישה משכילה ופקחית, שממנה שאבה גילה הרבה כוחות ודוגמה", מספר הקרוב, "לצד עבודות הבית היתה אמה מבצעת גם עבודות שונות בניהול כספים. אביה היה טכנאי שיניים במקצועו. המשפחה היתה דתייה, אם כי לא אדוקה. ההורים היו יוצאי חסידות גור ולימים התברג האב בתנועת בית"ר. גילה היתה בצופים הדתיים בעיר וכבר כילדה היא התבלטה ביופייה והיתה מאוד מקובלת חברתית ונחשבת".

את משה היא הכירה בשנת 1967, בעת שכיהן כנשיא צעירי בני ברית. על השידוך היה אחראי באופן עקיף אחי אמה, יצחק אלפסי, דוקטור לפילוסופיה, חסיד גור וחוקר חסידות המתגורר כיום בתל אביב. לאחר שנתיים של חברות, ב?1969, נישאו השניים. ד"ר אלפסי, שהיה מאוד גאה בשידוך, סיפר כי גילה היתה מזכירה בבני ברית בתל אביב, בעוד משה מונה לנשיא הלשכה הצעיר של הארגון בקריית מלאכי. הפגישה הראשונה ביניהם היתה כשמשה עלה למשרדי הארגון בתל אביב כדי לבקר את ד"ר אלפסי. לימים, בשנת 2006, כשהתפוצצה פרשת קצב, צוטט בתקשורת ד"ר אלפסי כשהוא אומר בלקוניות: "אמרנו לה שתהיה חזקה ותתגבר, זה הכל".

"מההתחלה המשפחה המזרח?אירופית שלה חשבה ש'בחורה כמו גילה ראויה למישהו טוב יותר'", מעיד אחד מבני המשפחה הרחוקים. מיד לאחר הנישואים עבר הזוג הצעיר להתגורר בקריית מלאכי, שבה התגוררה משפחתו של משה. בד בבד עם הקריירה הפוליטית שלו החלה גילה לעבוד בסניף בנק לאומי ביישוב, ובו עבדה כ?30 שנה עד פרישתה, לאחר היבחרו של משה לנשיא השמיני של ישראל. לבני הזוג יש חמישה ילדים - התאומים דגנית ואריאל (40), נועם (38), ישראל (31) ובועז (30), כולם מנהלים אורח חיים דתי מסורתי.

יש המקשרים בין ההיסטוריה של גילה כבת למשפחה פטריארכלית מסורתית לאופן שבו דבקה בבעלה ושמרה על שלמות משפחתה, למרות ההאשמות הקשות. שכנה של המשפחה ברחוב רזיאל בקריית מלאכי, שהיתה מבאי הבית במשך שנים, סיפרה כי כבר שנים התמודדה גילה עם שמועות בנוגע לבגידותיו של בעלה אך בחרה לחיות בהכחשה. "משה היה יכול להכחיש פעם ועוד פעם ועוד פעמיים, אבל בסוף ההצטברות של התלונות והשמועות הגיעו לכדי ההכרה אצל גילה כי יש דברים בגו, וככל הנראה הרבה מעבר למה שסיפרו לה", היא אומרת, "בשלב מסוים, כנראה כדי לא להחריף את העימותים עם בעלה, החליטה גילה שהיא מתעלמת מכל המידע הרב שהגיע אליה בעניין ניאופי בעלה. ממילא היא לא הטיפוס שיקום ויעזוב את הבית. ממילא הילדים, שידעו פחות או יותר מה קורה, לחצו עליה לא לפרק את החבילה המשפחתית, והיא החליטה, מטעמים אגואיסטיים לגמרי, עם עליית בעלה בהיררכיה הפוליטית, לקבל את המצב כעובדה מוגמרת.

"מבחינתה של גילה, הנשיאות היתה הפיצוי על כל השנים הרעות שעברה עם בעלה. היא התכוונה לנצל עד תום את מנעמי החיים בבית הנשיא. צריך להבין באילו לחצים ומצבים היא עמדה כדי להצדיק את ההחלטה שלה לשתוק, לשתוק ולעמוד לצידו. אפילו הילדים שלה עמדו לצידו, האמינו להכחשותיו, תמכו בו. וגם אחיו ליאור, שהיה בסוד העניינים מתחילת הפרשה ואף פעל לגבש את הסדר הטיעון, ידע גם ידע, ואף אחד מהם לא טרח ליידע את גילה. לא ספרו אותה ממטר. משפחה פטריארכלית למופת".

"גילה היתה מטפלת בילדים, הולכת לעבודה בבנק, חוזרת הביתה, מבשלת ומטפלת בילדים ומחכה לבעלה עד השעות המאוחרות בלילה", מספרת מכרה נוספת, "זה מה שעשתה במשך שנים רבות, והיא לא ידעה שום דבר אחר. כשלאט לאט החלו להגיע אליה השמועות והרכילויות, היא לא האמינה. בין היתר משום שמשה הכחיש. והוא הכחיש והכחיש במשך כל השנים. גילה פשוט האמינה לו, כי זאת היתה אופציה ופוזיציה נוחה לה. אני מכירה את גילה עשרות שנים, ומעולם לא באה אליה פרונטלית אישה שסיפרה לה כי משה בגד בה איתה. מעולם לא היו לה הוכחות, והאמת היא שהיא גם לא חקרה ולא העמידה משרד חקירות כדי לברר את החשדות, כמו שכל אישה אחרת קרוב לוודאי היתה עושה. כשאישה לא רוצה לדעת וכשאישה מאמינה לבעלה בעיניים עצומות, זו התוצאה. להבנתי, זה רק הגביר את התעוזה של בעלה, ואם בהתחלה הוא בגד בה במילים ובהטרדות מיניות קטנות, בהמשך זה נהיה הרבה יותר גרוע. היו לה ויכוחים קשים ומרים עם בעלה, אבל הוא תמיד הכחיש. גילה סיפרה תמיד כי בעלה טען כנגד התלונות והרכילויות כי מדובר בנשים שהוא פיטר או לא קידם, והן החליטו להתנקם בו בהפצת טענות על הטרדה מינית".

בנובמבר 2006 התראיינה גילה בפעם הראשונה מאז תחילת הפרשה ל"ידיעות אחרונות". בראיון מצטיירת דמותה כאישה נאמנה שתיאבק בחירוף נפש על חפות בעלה. "למה אנשים יכולים לחשוב שאני אעזוב אותו? זה לעולם לא יקרה. אנחנו יחד כבר 37 שנה, ואני מאמינה בו ומאמינה לו", היא צוטטה בכתבה, "שום עלילה שקרית לא תשפיע עלי. אני אחזור ואומר: אני מאמינה ובוטחת בו. אין לי ספק שהוא מעולם לא עשה את הדברים שמייחסים לו. זה פשוט אבסורד לייחס לאדם כמו משה אונס. אני רוצה לומר לציבור: אל תשפטו את הבן אדם לפני החלטת היועץ המשפטי ולפני החלטת בית המשפט".

עוד אמרה גילה בראיון: "אני גם יודעת אילו תנאים יש בלשכה שלו. אם המתלוננת היתה טיפה מרימה את הקול, מיד היו שומעים אותה. הרי יושבת בחוץ מזכירה, יושב מאבטח. יש מסביב עובדים רבים. זה לא הגיוני בשום פנים ואופן שהוא יכול לאנוס שם מישהי... משה הוא לא טיפוס שיאנוס בחורה... הוא טיפוס חם, אוהד, טיפוס מאוד אבהי. הוא אדם פתוח. מבחינה מסוימת טיפוס קצת ביישן. אם בחורה תרגיש שהיא במצוקה, היא יכולה בשקט לבוא ולדבר איתו".

האם אפשר לפרש את דבריה הנחרצים טרם הרשעתו של בעלה ושתיקתה הרועמת לאחר פסיקת בית המשפט כסדק בחומת ההכחשה שבנתה סביבה? יהיו הסיבות לשתיקתה אשר יהיו, עושה רושם שגילה קצב אינה ממהרת לקום וללכת ולהפר בכך את קשר השתיקה ביחס לפשעי המין של בעלה, דבר הנוגד את הדברים שאמרה בנובמבר 2001, בנאום שנשאה כרעיית הנשיא, לכבוד יום המאבק באלימות נגד נשים: "לצערנו, קיימת עדיין סטיגמה חברתית חמורה ורתיעה מעיסוק בנושא הפגיעות המיניות. לא מדווחים על כל נפגעי הפגיעה המינית, וגם אם נחשפים מקרים של פגיעה מינית, הנטייה בעיקר בקרב המשפחה והקרובים לעניין היא לשמור על קשר של שתיקה ולעיתים גם להפגין חוסר אמון. כפועל יוצא, הנפגעות מינית הופכות לקורבן כפול: ראשית - בשל השתיקה, ושנית - בשל ההסתרה, ההאשמה העצמית, הנטל הכבד המעיב על כל חייהן והסבל המתמשך. לכן צריך אומץ רב כדי להיחשף. אני יודעת כמה קשה היום לאיה, לרותי ולעדי לעלות על הבמה ולהשמיע עדות אישית. אולם בעלייתכן לבמה ובעדות שלכן אתן מסייעות, ולו במעט, לשבור את קשר השתיקה ואת הטאבו סביב הנושא, כי התעללות צריך לעצור, לדעת לדבר, ללמוד ולסייע לקורבנות להתגבר".