פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      העריק הראשון של רמת גן לא סולח לצ'יץ'

      גם עשרים שנה אחרי, ברמת גן, העיר שספגה הכי הרבה פגיעות במלחמת המפרץ, משחזרים התושבים לפרטי פרטים את המתח, החרדות, ואת ההחלטה לעזוב את האזור

      העריק הראשון של רמת גן לא סולח לצ'יץ'

      (צילום: דניאל בוק עריכה: דורון שטיין קריינות: אביב אברמוביץ')

      העורף הישראלי עמד במלחמת המפרץ הראשונה תחת מתקפה חסרת תקדים, אך העיר שסבלה יותר מכל פגיעות ברכוש ובנפש היתה רמת גן. מהלומת הטילים העירקית פגעה ב-4,076 דירות, מתוכן 108 נהרסו עד היסוד ו-701 ספגו פגיעה קשה ביותר ו-1,200 איש נאלצו לעזוב את בתיהם ולהתפנות לבתי-מלון, לתקופות שונות, עד לשיקום הבתים. בדומה לשכנתה ממערב תל אביב, גם רבים מתושבי רמת גן בחרו "לערוק" מהעיר, לטובת אזורים מועדים פחות לפורענות ברחבי הארץ.

      אחד הטוענים לתואר "העריק הראשון" של רמת גן הוא אלי בובליל, בעל מכולת ברחוב רוקח בעיר. "אני כבר הבנתי שצריך לדאוג לעצמי מההתחלה", נזכר בובליל, שבחר לשכן את בני משפחתו בירושלים כבר ביום שבו נפלו הטילים הראשונים על גוש דן, "כשאמרתי לאנשים אחרי הטיל הראשון ביום שישי בבוקר שאני כבר עוזב, הם צחקו עליי, אמרו פרנואיד, היסטרי, כל מיני דברים. כמובן שאני לא יכולתי לקחת סיכון. יש לי ארבעה ילדים קטנים". גם 20 השנים שחלפו לא השכיחו את העלבון הגדול שספג ממי שביקר את מהלכיו, והוא ממהר לכנות את ראש עיריית תל אביב בזמן המלחמה, שלמה להט, שהטביע את הביקורת הציבורית על התושבים שעזבו את המרכז כ"עריק שלא דאג לתושבים שלו", ומוסיף: "כל אלה שצחקו עליי ראיתי אותם ביום באים כמו עכברים לירושלים. ממש ראית את כל רמת גן בירושלים עוברים ממלון למלון".

      בבלוק באבא הלל כבר אין בור, אבל זוכרים הכל

      הזמן הרב שחלף מאז המלחמה לא טישטש במאום גם את זכרונם של תושבי רחוב אבא הלל, שבמטח סקאדים אחד נהרסו בו ארבעה בניינים נמוכי קומה ובור ענק נפער במרכזם, במה שנודע כ"בלוק" ברמת גן. רוזה שמש, בשנות ה-80 לחייה, נפצעה באורח קל באותה התקפה, דווקא בזמן ששהתה בחדר האטום עם בני משפחתה. הציוד הרב שאגרה בארון לשעת חירום נפל בעקבות פגיעת הטיל, פצע את פניה והיא נזקקה ל-18 תפרים בגופה. "אני רק הספקתי לראות אחרי הבום אור גדול", היא מספרת, "כאילו שמש נחתה לי בתוך הבית".
      דירתו של משה רזניק, קשיש המתגורר שתי קומות מתחת לרוזה נהרסה לחלוטין באותו הערב. "נפל פה הטיל והכול נהרס", הוא נזכר, "באותו הערב שני הבנים שלי רצו לראות מה קרה פה, הסתכלו, וראו שאין בית".