3.00 לפנות בוקר, תל-אביב, כיכר המדינה. בחלון הראווה של בוטיק אופנה מציגים בגאווה מעיל פרווה, תג המחיר: 1,800 שקלים בלבד. יד רועדת מרססת על חלון הראווה: " פרווה זאת אופנה מתה". הגרפיטי, משנה את מה שמוכרי החנות לא מוכנים לגלות לנו וחושף את תג המחיר האמיתי של הפרווה: 1,800 שקלים בלבד כולל מע"מ+רצח.
אני לא יודע מי ריסס את הגרפיטי ובאיזו שעה, אבל אני יודע שהגרפיטי הזה מעלה אצלי חיוך. לא בגלל שאני אוהב ונדליזם או נהנה מהשחתת רכוש, אלא בגלל הפחד שלי מאלימות. אז למה אני חושב שגרפיטי דומה יותר ליונת שלום מאשר לאקט אלים?
גרפיטי הוא כמו טוקבק לכתבה. לכותבים יש כוח גדול להשמיע את דעתם. הגרפיטי, כמו הטוקבקים, באים לאזן את הכוח הלא שוויוני הזה. גרפיטי כמחאה פוליטית, נעשה בשם קבוצות שוליות שהפוליטיקה מתעלמת מהם. כמה חברי כנסת דואגים לבעלי חיים, או לאלה שמצבם הוא הגרוע ביותר בחברה (הומלסים למשל)? מעט מאוד.
לקבוצות הכי חלשות, כמעט ואין ייצוג פוליטי. המרססים מסתכנים, אם ייתפסו אותם הם יובלו לחקירה ולמעצר, אבל הרצון שלהם לשנות ולייצר אלטרנטיבה, חזק יותר מהפחדים. הם מבקשים שאנחנו הולכי הרגל לא נהיה עיוורים לכך שלבעלי החיים יש נשמה, ושהם לא רק אמצעי להגדלת רווחים כספיים כמו שחברות הענק, רואות אותם. לחברות האלה, יש כוח שיווק אדיר (מאיפה הכסף?) שמסוגל להפיץ פרסומות בכל המדינה לאורך כל היום. המרסס מנסה להתנגד כשהוא נושא ספריי ורוח מחאה יצירתית, המבקשת לצעוק.
כמה אנשי מקצוע צריך, כדי לעשות פרסומת להמבורגר? צלם מצוין (הרי, אף חברה לא תרצה שאת הפרסומת שלה יצלם צלם חובב), איש תאורה, איש סאונד, מפיק, תסריטאי, שחקנים, מאפרים ועוד ועוד. אנשי המקצוע הטובים בתחומם, ישכנעו אותנו לאכול המבורגר או שניצל. כמובן שהם עובדים ופועלים במסגרת החוק. הפרסומת עולה, אחד מרסס עליה גרפיטי: "מחקרים רפואיים מוכיחים כי אכילת מזון מהחי הוא הגורם העיקרי למחלות לב ושבץ מוחי", הוא עובר על החוק.
מישהו יכול להגיד מי עושה טוב ומי עושה רע, איש המקצוע או המרסס? מי מתנגד לאלימות ומי מייצר אלימות? זה שעושה פעולותיו נגד החוק או זה שעושה פעולותיו במסגרת החוק? זה שפועל כדי לספק את הצרכים הכספיים של עצמו, או זה שנלחם כדי להגן על חיים של אחרים. האם גרפיטי הוא באמת פעולה בלתי חוקית או אלימה, בהשוואה לאלימות המחרידה שמפעילה תעשיית הבשר?