התשובה לטרור – לחסל את ראשיו

פעם היינו טובים במלחמות גדולות, והיום אנחנו מתנצלים על מבצעים פשוטים ועל פעילות חשאית מעבר לים. פעם ידענו שהכרעת האויב חייבת להתבצע על אדמתו והיום אנחנו מזניחים את העורף. פעם עסקנו בהערכת סיכונים ואיומים למדינה וחיפשנו תשובות, ואילו היום אנחנו מעדיפים לסמוך על המזל.

שנתיים לאחר "עופרת יצוקה", וההרתעה הישראלית נשחקת כל יום מחדש. היוזמה, המקוריות והנחישות של צה"ל ומפקדיו פינו מקום למזל, שמשחק כיום תפקיד מכריע. רק לפני שבועיים פגעה פצצת המרגמה מטרים ספורים מגן הילדים, ובשבת האחרונה נפל פצמ"ר על מבנה של עובדים זרים, ושני האירועים האלה לא זכו לתגובה הולמת. ולא, ההודעות על תקיפת מטרות בידי צה"ל אינן תגובה הולמת. ככה זה כשהמנהיגים שלנו מקבלים החלטות לפי מספר המזל, או ה"כדור הנוסף". אם חלילה היו נפגעים בנפש באותם מקרים, היתה ניתנת הלגיטימציה לפעולה גדולה. כי אצלנו לא פועלים להגן על החיים, אצלנו המתים שווים יותר.

רצועת עזה, 55 ק"מ של קו מגע עם ישראל, היא חממת הגידול הגדולה ביותר במזרח התיכון לטרור. עשרות רבות של ניסיונות חדירה לשטח ישראל, ירי מרגמות ורקטות לעבר ישובים, מטעני חבלה על הגדר, מארבי צלפים כנגד חקלאים וכנגד חיילים, תצפיתנים וטילנים, חופרי מנהרות, אנשי מעבדות ופס ייצור, ועוד כהנה וכהנה ככל שיד הדמיון הטרוריסטית ממציאה. על כל האיומים האלה אמורים חיילינו לתת מענה. הצורך לרדוף אחר המפגע הבודד או החוליה, גובה מחיר דמים יקר שחלקו נובע מטעויות שהיו ולצערי עוד יהי.

לפני שבועיים הודיע החמאס שנותרו לישראל שתי ברירות: "מוות או גירוש". בניגוד למנהיגות הפוליטית ולתקשורת, שמעדיפים להתעסק במינוי וועדות חקירה לשריפות ולעמותות, אני מקשיב לחמאס ומאמין שהוא באמת מתכוון לזה. החמאס נמצא במצוקה פנים פלסטינית, שהדרך הטובה ביותר להחלץ ממנה, היא להראות שהוא הארגון שדואג לזכות קיומם של הפלסטינים באמצעות פגיעה בצה"ל ובתושבי מדינת ישראל. חוסר התגובה של ישראל נתפס כחולשה, שמתורגמת בעזה ואצל החיזבאללה למוטיבציה.

קצב ההתחמשות של החמאס והחיזבאללה, יחד עם המצוקות הפנימיות של כל אחד מהם לחוד ושניהם יחד, מקרב את מועד העימות האלים הבא. מה שעדיין לא מבינים אצלנו, זה שלאחר פתיחה באש ביוזמת החמאס והחיזבאללה צילום האוויר של תל אביב יראה שונה מאוד מהתצלום העכשווי.

הדרך הטובה ביותר להחזיר לעצמנו את ההרתעה, ולא להגרר למלחמה, היא דרך הפגיעה הישירה במנהיגות הטרור. מנהיגי החמאס והחיזבאללה, הפוליטיים והצבאיים, תאבי חיים ושררה. אם הם ידעו שהם ישלמו בראשם על ניסיונות פגיעה בנו, הם לא ימהרו לשלח את פעיליהם למשימותיהם זה אולי לא ימנע את המלחמה הבאה אך זה ירחיק את מועדה, ועד אז אולי נשכיל לייצר לאותה מנהיגות "מחיר הפסד", משהו שלא יהיה להם קל לוותר עליו, משהו שכדאי לחיות בשבילו.