במהלך פעילות מבצעית נגד מחבלים נהרג שלשום נדב רוטנברג מפגיעת פצצת מרגמה של צה"ל. הטעות - שלנו, המלחמה - שלהם. חמאס חוזר ומצהיר כי הוא יכבד את ה"הודנה" וינצור את האש בגבול רצועת עזה, אבל לא ממש.
נכון לעכשיו הוא מונע ירי טילי קסאם וקטיושה לעבר יישובי הנגב המערבי, שאינם צמודים לגדר ההפרדה הביטחונית לאורך רצועת עזה. אך הוא מנהל מלחמה עיקשת על השליטה בגדר. מתגושש על הנגישות אליה על מנת שיוכל להצמיד אליה מטעני צד.
אמנם אנשיו אינם יורים טילים לעבר שדרות ונתיבות, אבל פצצות מרגמה נופלות ביישובים הסמוכים לאותה גדר שעליה מתקיימת ההתגוששות בין צה"ל לבין הטרור. הראיה היא פצועי אתמול והידיעה היכן נפגעו. ביישוב סמוך לגדר. כמו קיבוץ זיקים לפני כשבועיים.
ההידרדרות בפתח
המודיעין הישראלי מעריך כי חמאס מעוניין ברגיעה ובולם הידרדרות במצב. אלה לקחיו ממבצע עופרת יצוקה. אך הוא חש מחויב להפגין כי לא ויתר ולהוכיח לתושבי הרצועה שיש טעם לסבלם, והמאבק המזוין נמשך, ולפיכך הוא עוצם עין כשארגוני טרור "סוררים" מנהלים מלחמה בעצימות נמוכה לאורך גדר המערכת.
ישראל יכולה להשלים עם המצב הקיים. הוא פרק ב' במה שהורגלה לו שנים רבות בעזה, וקודם לכן גם בלבנון. בעיקר כאשר צה"ל החזיק ברצועת הביטחון בדרום ארץ הארזים. בעזה הם יורים, אנחנו הורגים, גובה הלהבות נמוך דיו, כך שהצדדים יכולים "לחיות איתו".
הבעיה היא שאש הופכת לסופה רותחת עם הרוח. מדינות עוינות מתקשות לקיים מערכת בקרה יעילה כאשר השקט אינו שב על כנו. ייתכן כי ההשלמה עם מצב ההתגוששות יכולה להימשך תקופה ארוכה, אך בסופו של דבר היא מידרדרת לעימות מלא.
על מנת לקדם אפשרות רעה כזאת נחוצה כבר עתה, במצב של שקט יחסי, פעילות דיפלומטית קדחתנית, שתפנה את שימת לב העולם למשמעות הפסקת האש כפי שהיא נתפשת בפי רצועת עזה. כשאת אומרת "הודנה" - למה את מתכוונת?