כך זה נראה עכשיו. ממשל אובאמה טרם הניח לסכסוך הישראלי?פלשתיני. הוא סבור שהשקט הנוכחי שביר מאוד, ומשוכנע כי פתרון הסכסוך חיוני לקיומה של קואליציה אמריקנית עם מדינות ערב הפרגמטיות, על רקע התוכנית ליציאת צבא ארה"ב מעיראק ומאפגניסטן.
אובאמה יודע שנתניהו לא מוכן לשלם את המחיר ההכרחי עבור שלום, שאבו מאזן אינו יכול להביא לשולחן את רצועת עזה או את חמאס, וכי לא יהיה משאל עם פלשתיני שיספק את רצון חמאס. הוא יודע שמיטשל היה בחירה אומללה, וכי הוא כושל בתפקידו, אך הממשל לא יפטר אותו. לא עכשיו. הנטייה החדשה היא להפעיל את "תוכנית בית".
המהלך שמדובר בו בימים אלה בבית הלבן אמור להסתיים עד ספטמבר. בחודשים הבאים יימשכו השיחות עם שני הצדדים. הן לא יעסקו בניסיון של ממש לגשר בין עמדות הצדדים באשר להסדר הקבע, אלא בניסיון להבין אילו מחויבויות אמריקניות יביאו את הפלשתינים לשולחן המו"מ על הסדר ביניים ומה תהיה תגובת ישראל להתחייבויות אלו. לצד מיטשל יהיו מעורבים בכך דניס רוס וייתכן שגם הילארי קלינטון.
בשלב הבא תוצג התוכנית החדשה, שתממש את הבטחת מזכירת המדינה להגיש הצעות גישור. הפערים גדולים, ובחלקם בלתי ידועים (למשל - עד כמה באמת מעוניין נתניהו לשמור את מחנות הפליטים קלנדייה או שועפט כחלק מירושלים).
"הצעות גישור"
לכן, גם אם תוכנית אובאמה תיקרא "הצעות גישור", היא תהיה תוכנית אמריקנית. בניגוד לפרמטרים של קלינטון, היא לא תהיה תלויה בתגובות הצדדים. היא תחייב את ארה"ב בלבד, וזו תחליט אם להביא אותה לאישור האו"ם או לא, אך בכל מקרה מדובר יהיה בהתחייבות שלא תסתיים עם סיום ממשל אובאמה. לתוכנית לא תהיה משמעות מעשית מיידית, אך היא תעניק לאבו מאזן את הצידוק לממש את הפרק השני ב"מפת הדרכים" - הקמת מדינה פלשתינית בגבולות זמניים.
תיאום התגובות לתוכנית חשוב לאמריקנים יותר מהתוכנית עצמה. משיתברר למיטשל שאבו מאזן רואה בתוכנית אופק מדיני מספיק, המהווה חלופה הולמת להסכמה פלשתינית?ישראלית על הסכם הקבע, עיקר המאמץ יהיה מול ישראל.
"תוכנית בית" של אובאמה תיראה, אם כך, לפי סדר האירועים הבא: מיטשל ימשיך את פגישותיו עם הצדדים לא כדי לגשר ביניהם אלא כדי להבין מהפלשתינים מהי התוכנית שתצדיק בעיניהם פתיחת מו"מ על הקמת מדינה פלשתינית בגבולות זמניים. מיטשל (או קלינטון, או רוס) ינסו להסכים מראש עם נתניהו מהי נוסחת ההסתייגות המרוככת ביותר שהוא ינסח עם פרסום תוכנית אובאמה, ושהן הממשל והן הפלשתינים יוכלו לחיות עימה. אובאמה יפרסם את תוכניתו מוקדם ככל האפשר, בתנאי ששני הסעיפים הראשונים יתמלאו באופן חיובי. הפלשתינים יסתייגו מן התוכנית אך יברכו על עצם פרסומה, ממשלת נתניהו תודיע כי אין זו תוכניתה וכי היא לא תיישם אותה. הצדדים יתחילו במו"מ על הסדר ביניים. המו"מ אמור להסתיים עד לכינוס האו"ם בספטמבר 2011.
זהו המתווה האמריקני האופטימי ביותר בפתח השנה. הצלחתו תלויה בהרבה גורמים, ובצירוף שלהם. בעיקר ברצונם של מנהיגי האזור להוביל מהלך שיש לו מחירים פנימיים.