בגנות הדמוקרטיה ובזכות הטיח

מליאת הכנסת, ביוזמת ח"כ פאינה קירשנבאום מישראל ביתנו, מפלגה ה"מקדמת" דמוקרטיה וזכויות האדם, החליטה היום להקים ועדת חקירה פרלמנטרית "שתבחן את פעילותם של ארגונים ישראלים המעורבים באיסוף מידע על חיילים ותתחקה אחר מקורותיהם התקציביים". חה"כ קירשנבאום, המוטרדת, לדבריה, מחוסר הלגיטימציה של ישראל בעולם, טענה ש"פעילות הארגונים הישראליים הינה בגדר פגיעה חמורה בלגיטימציה של ישראל בעולם". סגן השר דני איילון, מאותה מפלגה, אף טען שבתמיכתו הוא "מגן על הדמוקרטיה הישראלית" ושהממשלה תומכת בהקמת הוועדה. להערכתי, אין ארגון, או פרט המקדם זכויות אדם, שהצליח לפגוע בלגיטימיות של ישראל כמו פעולות ממשלת ישראל, או פעולתם של חברי כנסת כחה"כ קירשנבאום, ח"כ איילון ויתר 41 חברי הכנסת (לעומת 17 שהתנגדו) שתמכו בהקמת וועדת חקירה זו (ובחוקים נלוזים רבים אחרים).

בית המחוקקים של ה"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" מציג מאז תחילת התכנסותו מופע אימים של ציד מכשפות, במקום להגן על זכויות אזרח ועל ערכים דמוקרטים. כפרפרזה לאמרתו הבלתי-נשכחת של סמואל ג'ונסון, "הפטריוטיות הינה מפלטו האחרון של הנבל" (המקבלת גם היא ביטוי בולט בימים אלה במשכן הכנסת וסביב שולחן הממשלה), דרישת שקיפות (של ארגוני זכויות האדם) הינה מפלטו האחרון של המחוקק חובב-הפרסום וחסר עמוד השדרה הדמוקרטי. חברי הכנסת שכחו, ואולי מעולם לא ידעו, שבחברה דמוקרטית, ביקורת על התנהלות הכנסת ומדיניות הממשלה היא זכותם ואף חובתם של אזרחים ושל ארגוני החברה האזרחית. חברי הכנסת גם מתעלמים מכך שבחברה דמוקרטית מותר ואף קיימת חובה לדון באופנים בהם הכנסת והממשלה מקיימות, או לא, את תפקידן. ביקורת ודיון דמוקרטי נראים כמעשה מגונה בעיני חלק מחברי בית המחוקקים בישראל.

מה שהופך ברור משבוע לשבוע הוא שרבים מחברי הכנסת מצדדים בעריצות הרוב. כפי ששרה בזמנו להקת הביל"ויים, "רצון הרוב שהמיעוט יגיש לנו תה", חברי כנסת רבים רוצים שהמיעוט יפעל רק על פי ערכי הימין (ואם אפשר ישרת את מאווייו). מכל פרט או ארגון, שאינם רואים עצמם כפופים למערכת הערכים הלאומניים בה הם מחזיקים, הם דורשים שיסתיר את עמדותיו או מאיימים שייפגע. בשם "השקיפות" הם דורשים טיוח עמדות. מפתיע גם לגלות שחלקם אף טוענים שהסכנה הלאומית לחברה הישראלית היא ארגוני זכויות האדם "הבוגדים" ו"האויב" ולא אופן התנהלותם האנטי דמוקרטי.

אם חקר האמת היה חשוב לחברי הכנסת הלא-מכובדים הללו, אין צורך בחוקים ובוועדות חקירה נוספים. קיים חוק העמותות, קיימת הצעת חוק ממשלתית נלוזה אחרת וקיימים מנגנוני דיווח רבים להם כפופים ארגוני החברה האזרחית. ארגוני זכויות האדם אינם מסתירים את עמדותיהם ואינם מטייחים את האמת לפי ערכי הרוב בכנסת. חברי כנסת מתעניינים יכולים לקרוא את הכתוב באתרים, להתעדכן בעזרת הדו"חות שהארגונים מפרסמים, להזמין את נציגי הארגונים לדיוני ועדות הכנסת ולשמוע את עמדתם. ארגוני זכויות האדם מנסים לתת פרסום לעמדותיהם, ואני, לכל הפחות, אשמח לעדכן באופן שבועי כל חבר כנסת המתעניין בזכויות אדם. בגילה ובדיצה אשיב בחיוב לכל הזמנה לשתף את וועדות הכנסת השונות בעמדת הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל. לא שעמדותינו או ערכינו מעניינים אותם – פגיעה בזכויות אדם הפכו לקרדום אנטי-דמוקרטי בידם.

* ד"ר ישי מנוחין הוא מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל.