בשוליה של הכרעת הדין בפרשת קצב ראוי לשים לב להסדר הטיעון שנחתם עימו, אך לאו דווקא לפן המשפטי שלו אלא למשמעותו החברתית והציבורית. בהמולה הרבה של הימים האחרונים, כשכל יום מביא עימו חשיפת פרטים חדשים, כמעט נשכחה העובדה שבמשך שנה ויותר התנהל המשפט בדממה תקשורתית. הדלתיים הסגורות העלימו לשעה את כל אותן עשרות עדות שגוללו את סיפורן באולם בית המשפט. לראשונה, זה שנים רבות, ניתנה להן הזדמנות חד?פעמית לפרוק את המועקה שהצטברה על ליבן ולשכנע את השופטים שסיפורן אינו דמיונות שווא, אלא סיפור אמיתי, קשה, כואב, פוצע ומדמם.
לפי עיסקת הטיעון שנחתמה עם קצב לפני כשלוש שנים, היה הנשיא לשעבר פורש מכהונתו רק זמן קצר ביותר בטרם זו היתה ממילא מסתיימת, ומורשע בעבירות מינוריות ביותר. לפי עיסקת הטיעון, או בשמה המכובס "הסדר טיעון", היה קצב מודה בכתב אישום צמוק, אנורקטי (כלשון העותרים לביטול העיסקה, שהיתה לי הזכות לייצגם עם עמיתיי), וקרוב לוודאי שבנסיבות אלה היה בית המשפט נמנע מלהשית עליו מאסר בפועל.
"חוכמה שלאחר מעשה" אינה חוכמה גדולה. אך ההתנגדות לעיסקת הטיעון במקרה זה, בשעת חתימתה, לא נבעה רק מהפער הבלתי מובן בין חומרת החשדות שנתלו אז בקצב לבין העבירות שנכללו בעיסקת הטיעון. ההתנגדות לעיסקה נבעה גם מהצורך לאפשר לקורבנותיו של קצב, עשרות נשים שלטענתן נפגעו ממנו, להשמיע את קולן.
כאשר מדובר בתיקים פליליים "רגילים", כגון בעבירות שוד ורצח, התביעה מסוגלת, בדרך כלל, לייצג כראוי את קולו של הקורבן. לרוב, יש לזכור, מדובר בקורבן מזדמן, ובמעשה חד?פעמי.
לתפקד באופן סביר
כשמדובר בעבירות סחר בסמים, הקורבן הוא הציבור כולו, כשלעיתים צרכניהם אפילו נהנים מפירות העבירה. במקרים אלה, כפי שאמר לא פעם בית המשפט העליון, הסדרי הטיעון הם "הכרח בל יגונה", כורח המציאות שנועד להבטיח את ההרשעה, לקצר את ההליך המשפטי, לחסוך בעלויות ולאפשר למערכת המשפטית, הכורעת תחת עומס התיקים, לתפקד באופן סביר, או לפחות נסבל.
לא כן בעבירות מין. כפי שמלמדים מחקרים שונים, רבות מעבירות האונס וההטרדה המינית אינן נעשות בין זרים, המזדמנים לרגע למקום אחד, אלא דווקא כלפי בני משפחה ומכרים קרובים. הרבה פעמים דווקא נשים וילדים שבאים במגע רציף עם העבריין, בבית, בשכונה או במקום העבודה, הופכים להיות קורבן ליצריו הרעים והאכזריים.
אשר על כן, במקרים של עבירות מין, מעבר לתוצאות המשפט ולענישת העבריין, יש חשיבות - ציבורית, חברתית ואישית - לעצם הבירור המשפטי. ברקיחתה של עיסקת טיעון בחדרי חדרים, טובה ככל שתהיה למערכת המשפט, הצדק אינו נראה ולקורבנות העבירה לא ניתן מקום לבטא את עצמן בבית המשפט.
בניגוד לאמירה הרווחת, לא תמיד הקורבנות מעוניינות להשכיח את סיפורן ולהימנע מלהעיד. לעיתים קרובות הן מעוניינות דווקא להוציא את אשר על ליבן ולספר את סיפורן.
שהרי לעצם ההקשבה ומתן האמון בדבריהן, גם אם בדלתיים סגורות, יש חשיבות עצומה. לצד הקשיים הרבים, הרגשיים והפסיכולוגיים, מדובר בתהליך כואב אך מרפא. ההקשבה, ההאזנה והאמון שניתן בנשים אלה מחזיר להן את כבודן. זאת, לצד חיזוק אמון הציבור בבית המשפט, שמקבל רוח גבית מכך שהתהליך המשפטי מוצה עד תום ולא נסגר בעיסקה מפולפלת, שבה ניתנת עדיפות ברורה לנאשמים נשואי פנים ועתירי הון שידם משגת לקנות את שירותיהם של טובי הפרקליטים.
גם בשוק הסיטונאי הרווח של הסדרי הטיעון בישראל ראוי להותיר לעיתים מקום לקמעונאות זעירה, שבה תנוע עגלת הצדק במהלכה הרגיל, בדרך המלך, בוודאי בעבירות מין.