ביטול השביתה מסריח עד השמיים

השביתה ברשויות המקומיות אמנם בוטלה ברגע האחרון, אבל כל הבעיות שבגללן היא הוכרזה נשארו ואף יחמירו. שלוש הסיבות בגינן תוכננה השביתה – ייקור מחירי המים, קיצוץ בתקציבי החינוך והרווחה והרצון להעלות את שכר העובדים ברשויות דוגמת ההעלאה שניתנה לעובדי המיגזר הציבורי מלכתחילה לא נגעו למצוקות היסוד של הרשויות הקטנות. שלוש הסיבות האלה נוגעות לכיסן של הרשויות העשירות. ממרומי המגדלים בתל אביב, בירושלים ובחיפה לא רואים את הבעיות של הרשויות הקטנות ושל התושבים שלהן.

הבעיה האמיתית איננה מחירי המים, שקובעים תאגידי המים. הבעיה האמיתית היא עצם הקמת התאגידים, מהלך שנעשה על גבן של הרשויות הקטנות, שברובן לא זכו לקבל את שמגיע להן בדין. אין דין ליטר מים להשקיית גינות ולמילוי בריכות, כדין ליטר מים למקלחת לילדים במשפחה ברוכת ילדים ואת מחיר ליטר המים צריכה הממשלה לקבוע, לא תאגיד שמחפש רווח על גב הרשות המקומית. מרכז השילטון המקומי, שאמור להוביל את המאבק גם עבור הרשויות הקטנות, צריך לדרוש מהממשלה לחייב את תאגידי המים לשלם את חובן לרשויות הקטנות, ולהמשיך לשפר את התשתיות והשרות.

ביטול הקיצוץ בתקציבי הרווחה והחינוך יאפשר להעניק חינוך טוב יותר רק לתושבי הרשויות העשירות, זאת משום שהרשויות הקטנות אינן מסוגלות להקצות את חלקן למימוש תקציבי החינוך והרווחה, על מנת לקבל את התקצוב הממשלתי. המאבק היה צריך להיות על ביטול חובת ההשתתפות (מצ'ינג) של הרשויות הקטנות וקביעה שתקציבי הרווחה והחינוך ברשויות הקטנות צריכים להיות ממומנים במלואם על ידי המדינה. תפקידן של הרשויות הוא להוסיף על התקציב הזה, ולאפשר לתושביהן השכלה ראויה ושרות חברתי הולם.

רוב הרשויות הקטנות אינן מסוגלות לממש תוכנית עבודה שנתית מאוזנת. העלאת שכר עובדי הרשויות, בדומה למגזר הציבורי, יחד עם הדרישה להגדלת ההשתתפות בתקציבי החינוך והרווחה, יחייבו את הרשויות הקטנות להגדיל את מיסי הארנונה ממגורים, שהן מקור ההכנסה העיקרי או היחיד. החלטה שכזו כמוה כדקירת סכין בגבם של התושבים, שכבר היום שואלים "מה אנחנו מקבלים בתמורה לארנונה?". לרשויות הקטנות אין אזורי מסחר ותעשייה, שמשלמים ארנונה גבוהה, ובדרך כלל בזמן. משקי הבית שבהן גם כך קורסים, ולרשויות פשוט אין מאיפה לקחת את הכסף.

ביטול השביתה היה צפוי. זה מה שקורה כשמנהיגות מוניציפאלית חסרת עמוד שדרה ותוכן מנסה להכתיב סדר יום חדש למנהיגות לאומית, שלא מסוגלת לראות מעבר לקצה אפה. הממשלה בישראל צריכה להחליט האם ברצונה לחזק את הרשויות הקטנות, לאחד אותן עם רשויות חזקות או כחלק ממועצות אזוריות. אין הצדקה להמשיך להחזיק רשויות גרעוניות, ואין סיבה להמשיך ולהזניח את התושבים החיים באותן רשויות. אם לא יעשה כן, לא רחוק היום בו העזובה, האבטלה ותחושת הניכור ידפקו על דלתות מדינת תל – אביב.

*צביקה פוגל הוא ראש הועדה הממונה באמעצה המקומית טובא-זנגריה