(צילום: טל אנגלנדר)
פליטים על הבמה: בית הספר לאומנויות הבמה של סמינר הקיבוצים, בניהולו של איציק ויינגרטן, מציג עיבוד ייחודי למחזה "אליס בארץ הפלאות". במחזה החדש, פרי עיבודן של הבימאית האיטלקייה קלאודיה דה לה סטה ואדיבה גפן, מוצגות סצנות שלקוחות מהיצירה הקלאסית של לואיס קרול אך הותאמו לסיפור מסגרת חדש, לפיו אליס היא עובדת זרה שנאנסת בארץ מולדתה ומגיעה לישראל.
הבימאית קלאודיה דה לה סטה החליטה בשנה שעברה להעלות מחזה משותף של סטודנטים למשחק בסמינר הקיבוצים עם עובדים זרים. היא הפיצה עלון מידע בקרב קהילת העובדים בשיתוף מסיל"ה, מרכז הסיוע לזרים בתל אביב, והזמינה אנשים עם כישרון שירה ומשחק לאודישנים. כך נבחרה קבוצה מצומצמת של משתתפים שעברה סדנת משחק, ובסופה נקבעה זהות השחקנים במחזה.
כוכבת המחזה, ג'וזל פירוטה, שמגלמת את אליס, היא פיליפינית עם סיפור חיים טרגי. היא אחות מוסמכת במקצועה שהגיעה לישראל לפני 12 שנים ועבדה במשק הבית של משפחה חרדית בבני ברק. בן המשפחה הכניס אותה להריון, והיא סולקה מביתה ועבודתה. היום היא מגדלת את בנה בן השבע בעצמה. "המשחק בשבילי הוא בריחה מהמציאות הקשה והמתסכלת של עבודה במשקי הבית", היא מספרת, "זה המקום שבו אני יכולה להדחיק את בעיות היום יום ולחיות בעולם של פנטזיה. כשהבימאית מבקשת ממני ליצור תחושה של עצבות אני פשוט חושבת על עצמי. מדוע אחות מוסמכת כמוני צריכה לנקות כל היום אסלות של אנשים?", היא שואלת בחיוך חמצמץ.
המפגש הראשוני עם הפליטים, עבור בוגרי מגמת המשחק, היה מוזר. רבים מתארים את רגע השינוי הגדול במפגש באחת הכנסיות בדרום תל אביב. "היה שם חיבור רוחני רב עוצמה שהשפיע עליי עמוקות", מספר חגי טהראי, אחד המשתתפים בהצגה. "פתיחות הלב שלהם והשחרור בחוויה של לראות אותם מתפללים בטראנס מהפנט, שבתה את ליבי. בשבילי מאותו רגע הם היו כבר שחקנים ולא פליטים שצריך לעזור להם. ידענו ליצור איתם שפה משותפת שמחפה על חוסר הניסיון שלהם על הבמה, שפה שמאפשרת לנו לאלתר ול'היחלץ' ממצבי אסון על הבמה. השלום מתחיל בתוכנו. עצוב לי לראות חלקים בחברה הישראלית נלחמים בכל דבר במקום למצוא פתרונות".
תמר סגל, סטודנטית שנה ג' מחזקת את דבריו ואומרת כי קשה לה לראות את חבריה להצגה שוהים במדינה בתנאים לא תנאים. "טושקה, הדמות אותה אני מגלמת בהצגה, היא חלק מקבוצת ה'בלתי נראים' בארץ הפלאות. ובשבילי, אותם בלתי נראים זהים לפליטים בארצנו שמנקים לנו את הבתים, מטפלים לנו בקשישים ונמצאים בסמטאות הרחוב, במקומות החשוכים. אני למדתי מהפליטים שיעור חשוב במשחק", היא מוסיפה, "הם לימדו אותי מה זה להיות אדם שקוף ודחוי בעיני החברה".