השקרים של קצב: כך הופרכה גרסת המורשע באונס

מאז שנחשפה פרשת קצב, טען הנשיא לשעבר לחפותו ומעל כל במה הציג שורה של ראיות לכאורה אשר לדבריו חיזקו את הטענה כי נרקמה נגדו עלילה זדונית. בהכרעת הדין הארוכה והמפורטת שכוללת מאות עמודים ניתחו השופטים את הטענות ודחו אותן אחת לאחת.

כך נפלה הגנת קצב:

עיקר תקציר הכרעת הדין שהותר לפרסום מתמקד באישומים ביחס לא' ממשרד התיירות, שקצב הורשע בכך שאנס אותה פעמיים: פעם אחת בלשכתו בתל אביב ופעם אחת בחדר מלון בירושלים. פרקליטיו של קצב, עורכי הדין אביגדור פלדמן, ציון אמיר ואבי לביא טענו תחילה במשפט כי העדות של א' אינה אמינה. לטענתם, "מדובר בעדות כבושה שהתפתחה לאורך זמן והתבססה בין היתר על תיאורים בעיתונות וזוהמה על ידי אנשים שעמם נפגשה ושוחחה". הם טענו שמדובר ב"עלילה שפלה וזדונית שרקמה נגדו א' כנקמה על פיטוריה".

השופטים, ג'ורג' קרא, מרים סוקולוב ויהודית שבח, דחו את הטענה מכל וכל. הם כתבו בהכרעת הדין כי על אף שתחילה סיפרה רק על מעשה מגונה בכוח ביחס לאונס בלשכה וכי רק בחקירתה השביעית במשטרה סיפרה על האונס במלון, אין בכך כדי להחשיד אותה בעלילה. בין השאר הם קבעו בעקבות צפייה בקלטות החקירה, שא' התלבטה במהלך חקירותיה אם לספר את כל האמת או רק את חלקה וכי חששה מהפגיעות האפשריות בבני משפחתה "אני פחדתי שתדליפו, אני חששתי מזה, חששתי שזה יגיע לבעלי ולא נעים אם תדע שמישהו אנס את אשתך בעבר", סיפרה א' בחקירתה. השופטים קיבלו את ההטענה שמסרה את המידע באופן הדרגתי בשל החשש שהדבר יוביל לפגיעה בה. הם קבעו עוד שהיא סיפרה לשורה של אנשים עוד בזמן שעבדה במשרד התיירות כי הוטרדה מינית.

עוד נקבע על סמך עדותן של נשים, שהיה חשד שקצב תקף אותן מינית אך לא הופיעו בכתב האישום ושכונו "עדות השיטה", כי קצב פעל בשיטה קבועה. תחילה היה מרומם עובדות מתוך ניסיון לגבות תמורה מינית ולאחר שסרבו לו, הרחיק אותן, השפיל אותן ופיטר אותן. "ניסיונותיו של הנאשם לסתור את טענת א' לפיה פוטרה מחמת אי היענות לו, על דרך הבאת עדים שהעידו על תפקודה הלקוי בניסיון להוכיח כי פיטוריה הגיעו על רקע זה, כשלו כאשר עדים אלה התגלו כמשענת קנה רצוץ והטענה עצמה כחרב פיפיות".

השופטים קבעו כי קצב לא היה מעסיק את א' במשר 14 חודשים במשרת אמון אם סבר שתפקודה לקוי ומן הצד השני אם אכן סבר כך ולא פיטר אותה הרי "יש בכך בכדי להציע כי חשש מא' פן תגלה את הסודות האפלים שהיא נוצרת בקרבה". עוד קבעו השופטים כי שורה של יומנים שהציג קצב באמצעותם ניסה להוכיח שכלל לא היה בלשכתו או במלון בימים בהם טענה א' שבוצעו מקרי האונס, אינם מסייעים בהגנתו שכן מדובר ביומנים שלא עודכנו או שעודכנו באופן רטרואקטיבי וכי לא ניתן לפסוק מתי נכתבו הדברים.

השופטים התייחסו גם למכתב "השנה טובה" אותו כתבה א' לקצב ושלטענתו מוכיח שהרעיפה עליו אהבה וכי לא ייתכן שכך מתייחסת אישה שנאנסה אל האנס. "קיתונות של דיו שפכו שני הצדדים על מכתב זה הכתוב על נייר טיוטה צהוב, ללא מעטפה וללא עיטורים ועל משמעויותיו", כתבו השופטים. הם הגיעו למסקנה כי לא מדובר במכתב אהבה אלא ב"מכתב כניעה והתרפסות שנכתב על ידי א' לבקשת קצב וביוזמתו מתוך תקווה כי זה יביא לשיפור האווירה וכי הנאשם יפסיק להתנכל לה ותוכל להישאר במקום עבודתה". עוד הם קבעו שהעובדה שקצב שמר את המכתב במשך שנים כה ארוכות מצביעה על חשש מא' ועל "איסוף שיטתי של כל בדל ראייה אמיתית או מלאכותית העשויה לסייע לנאשם ביום הדין".

השופטים כתבו בהכרעת הדין ש"העדות של קצב היתה זרועה בשקרים קטנים או גדולים והסתמנה לכל אורכה במניפולטיביות והעלמת מידע". בין היתר הוא שיקר כי קנה עגילים לא'. הוא גם טען שלא שוחח עמה בשעות לילה אולם הדבר הוכח כנכון. קצב גם טען שלאחר פיטוריה א' נהגה להתקשר אליו פעמים רבות וניסתה לחזור לעבוד עמו. השופטים קבעו כי מדובר בשיחות "ערכות ומבושלות ותלושות מן ההקשר שהיו רק חלק מזערי מתוך עשרות שיחות שהוקלטו על קלטות שנעלמו מעבר לים". גילוי העובדה שמדובר בקלטות ערוכות היתה תפנית בעלת חשיבות מיוחדת במהלך המשפט, קבעו השופטים.

השופטים דחו גם את הטענות כאילו החיבוקים שחיבק קצב את ה' היו תמימים וידידותיים וללא כל משמעות מינית, זאת על סמך עדויות של עובדות אחרות של קצב להן אירעו דברים דומים. השופטים דחו גם את גרסתו של קצב ביחס לחיבוק שהעניק ל-ל' ביום הולדתו, כאשר בין השאר הם הסתמכו על עדותו של הנהג של גילה קצב שסיפר כיצד הבחין בל' יוצאת מחדרו של קצב כשהיא לחוצה ומתוחה ומספרת לו בדמעות שקצב "חיבק אותה ונשען לה על הצוואר". עובדת נוספת של קצב חיזקה את הטענה של ל' וכן גם עדות נוספות שסיפרו כיצד נהג קצב לחבק את העובדות הצעירות הכפופות לו בצורה חריגה.

השופטים דחו גם את טענת עורכי דינו של קצב להגנה מן הצדק. עורכי הדין טענו כי קצב סבל ממסע שיסוי ושנאה בתקשורת אשר הוקיע אותו כאנס עוד לפני המשפט וכלל גם הדלפות מגמתיות שיצאו מהמשטרה ומהפרקליטות ואף מהיועץ המשפטי לממשלה. עוד טען כי התבטאויות של היועץ המשפט לממשלה לשעבר, מני מזוז, חרצו את גורלו וזיהמו את ההליך המשפטי.

השופטים קבעו כי אומנם נחצה הגבול בעניינו של קצב ונערך לו משפט שדה בתקשורת אולם הוא עצמו ועורכי דינו לא התנזרו מכלי התקשורת והביעו ביקורת חריפה לא פחות על המתלוננות ועל אופיין. "אין מדובר במסע פרסום חד צדדי נגד הנאשם. אין מדובר במתקפה בה מצוי הנאשם במצב של חוסר אונים שכן הנאשם הצטרף למערך הפרסומים וההשמצות ולקח בו חלק פעיל".

באשר לביקורת שנמתחה על מזוז לפיה הביע בפומבי את דעתו האישית על אשמתו של קצב עוד לפני שהוגש כתב האישום, כתבו השופטים שאכן מדובר ב"תקלה מצערת" אך לא בכזאת שהיא כה חמורה אשר פוגעת בזכותו של הנאשם להליך הוגן.