בינואר 2009 ירה ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, את יריית הפתיחה שלו במלחמה המילולית והדיפלומטית שבחר לנהל מול ישראל. אז היה זה דווקא נשיא המדינה, שמעון פרס, מידידיה הגדולים ביותר של טורקיה בישראל, שחטף את האש בוועדת דאבוס.
בשנתיים שחלפו מאז, ארדואן לא הירפה. יחד עם הנשיא עבדוללה גול ושר החוץ אחמט דבוטוגלו, כולם אנשי מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) בעלת הצביון האיסלאמי, ירתה הצמרת הטורקית הצהרות לוחמניות יותר ויותר לעבר ישראל, אז מה הפלא שבסוף הגיע גם תורו של הנשק החם. אלא שהיריות לא נורו על ידי הטורקים, אלא דווקא על ידי לוחמי שייטת 13 שנאלצו להשתמש בנשק בהשתלטות על אוניית המרמרה שעשתה את דרכה לעזה כחלק מהמשט הטורקי שניסה לפרוץ את הסגר על הרצועה במאי השנה. תשעה פעילי ארגון ה?IHH הטורקי, שבחרו להפגין את ההומניטריות שלהם במקלות ובאלות, נהרגו בתקרית החמורה שהביאה את המתיחות בין ישראל לטורקיה לשיא.
מאז אנקרה, בעקביות ובשיטתיות, מנהלת מצב משברי מול ישראל, כשארדואן ואנשיו הם אלו שקובעים את עוצמת הלהבות. אפרופו להבות, לפני כחודש נדמה היה כי דווקא השריפה בכרמל תביא להפשרה מיוחלת ביחסים בין המדינות, כשטורקיה היתה אחת הראשונות שהתגייסו לסייע למאמצי הכיבוי ושלחה לארץ שני מטוסי כיבוי.
בעקבות אותו מקרה של שיתוף פעולה על רקע הומניטרי החמיא ראש הממשלה בנימין נתניהו לממשלה הטורקית, התנהל משא ומתן בין המדינות בז'נבה על אירועי המשט ואפילו כלי התקשורת הטורקית, כולל הממסדית, הציעו לצדדים לפתוח דף חדש. אבל השבוע שוב ניצתה אש השנאה בין המדינות כששר החוץ הטורקי דבוטוגלו אמר כי לממשלה הטורקית נדרשו שתי דקות לאשר את הסיוע האווירי לכיבוי השריפה בכרמל אך ל"ממשלת הקואליציה בתל אביב היה לוקח כמה ימים להגיע לאותה החלטה".
שר החוץ אביגדור ליברמן לא נשאר חייב ובלשון מאוד לא דיפלומטית השיב כי ארדואן ושר החוץ שלו הם פשוט "שקרנים". ליברמן אף אמר כי הדרישה הטורקית להתנצלות על אירועי המשט היא "חוצפה". "טורקיה היא זו שצריכה להתנצל בפני ישראל. לא אנחנו התחלנו את ההסלמה, והטורקים יכולים לבוא בטענות רק לעצמם". נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק ניסו לצנן את הלהבות ולהתנער מהאמירה של הדיפלומט מספר 1 של ישראל, אבל נראה כי הפער בין ירושלים לאנקרה הפך בשנתיים האחרונות לעמוק ולתלול כמו המרחק בין התייר הישראלי לקלאבים "הכל כלול" באנטליה, או בין השכונות החילוניות והאירופיות של איסטנבול לסמטאות המוסלמיות והשמרניות בחלקה האסיאתי של אותה עיר נפלאה.
עיר של סתירות
על רקע המשבר הזה ביקרתי באיסטנבול, אחת הערים המסקרנות והקשות לפיצוח בעולם כולו. טורקיה, פעם בעלת ברית נאמנה ושותפה אסטרטגית, חברה מרכזית בנאט"ו ויעד תיירותי מובהק, הפכה בשנים האחרונות למדינה שנתפסת בציבור הישראלי כמעט כמו מדינת אויב. כיכר טאקסין הסואנת והמדרחוב האירופי שיוצא ממנה עומדים בניגוד גמור לטענה הזו; הסמטאות הצפופות של שכונת פאטי, שבהן שוכנים משרדי ארגון ה?IHH, והציטוטים הלוחמניים של סגן נשיא הארגון דווקא מחזקים בי אותה תחושה קשה ולא נעימה.
טיסת אחר הצהריים של חברת התעופה הטורקית טורקיש איירליינס שהביאה אותי לאיסטנבול לכנס לשיתוף פעולה אזורי (שבו כיכב נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד, שאיתו נפגשתי) היתה כמעט ריקה. זאת אמנם לא העונה התיירותית, אבל אין שום ספק שהיחסים העכורים בין המדינות עצרו כמעט לחלוטין את זרם המבקרים הישראלים לשווקים ולמסגדים המופלאים של איסטנבול ולמסגדי הנופש של ערי החוף. מי שכן היה על הטיסה היו ישראלים בודדים שבחרו בטיסות ההמשך המוזלות של החברה הטורקית ליעדים באירופה או במזרח.
עיר קסומה איסטנבול. היא נפרסת משני צידי מצרי הבוספורוס, אותה רצועת מים באורך 30 ק"מ בלבד שמפרידה בין אירופה לאסיה, דבר שהופך אותה לעיר היחידה בעולם הממוקמת גיאוגרפית בשתי יבשות, גם באסיה וגם באירופה. כמו טורקיה כולה, גם איסטנבול מורכבת, סבוכה וחיה בניגודים. נציגי האימפריה העות'מאנית לשעבר קוראים היום תיגר על האימפריאליזם האמריקני. טורקיה קרועה בין הרצון להצטרף לאיחוד האירופי לבין הקשרים הפוליטיים והכלכליים שרק הולכים ומתחזקים עם ציר הרשע ועם המדינות המתפתחות שממזרח. הצאצאים של מוסטפא כמאל אטאטורק - אבי האומה הטורקית ומי שאחראי לחילון ולמודרניזציה של המדינה - העמידו בראש המדינה את רג'פ טאיפ ארדואן ואת מפלגת הצדק והפיתוח בעלת הזיקה הברורה לדת, שבשמונה השנים האחרונות הפכו את הדת למשמעותית הרבה יותר ואת הצבא לחלש משמעותית. אז מי היא טורקיה היום ולאן פניה? תלוי את מי שואלים.
"יש דם בין שתי הממשלות"
עיתונאי ישראלי שמגיע היום לאיסטנבול חייב להגיע למשרדי ה?IHH, ארגון הסיוע ההומניטרי שהוציא את המשט מחופי טורקיה עד לפאתי עזה. לקבוצה ההומניטרית הזו, המתפארת בפעילותה ביותר מ?100 מדינות (יש להודות כי צילום השער של המגזין האחרון שלהם בכלל מוקדש לסיוע שלהם לפקיסטן בעקבות השיטפונות הקשים שהיו שם), יש היכולת להוציא המונים לרחובות, כפי שהוכח רק ביום ראשון האחרון, כשאוניית המרמרה עגנה בנמל איסטנבול כשעל סיפונה קרוביהם של תשעת הפעילים שנהרגו לקול צהלת ההמונים המשולהבים. "הגעת הספינה לנמל איסטנבול מהווה מבחן רציני גם לשלטונות", סיפר לי מקור טורקי. "מספר האנשים שהגיעו לנמל מאפשרת לממשלה לבחון את הדופק של הרחוב ביחס למשט וביחס ליחסי ישראל?טורקיה".
משרדי הארגון ממוקמים בשכונת פאטי השמרנית והאיסלאמית, ונהג המונית העצבני מצא אותם רק בזכות דגל פלשתיני ענק שנפרס על פני הבניין כולו. האחראי על התקשורת של הארגון, איזט שהאין, קידם את פניי בכמה מילים בעברית. הוא למד בירושלים ואף היה עצור בישראל. שהאין היה נציג הארגון הטורקי בגדה. "בישראל מכירים אותי היטב", הוא מספר בחיוך כשהוא מוביל אותי למשרדו של חוסיין אורוץ', סגן נשיא ה?IHH, שהיה על ספינת המרמרה והיה אף הוא עצור בישראל. "במדינה שלך חושבים שאני נציג ארגון אל?קאעידה בעזה. אין לי מושג איך הם הגיעו לזה, אני לא חושב שלאל?קאעידה יש בכלל נציג ברצועה. יש לי הצעה לישראל: כשאתם מחפשים טרוריסטים, תחפשו קודם במראה".
אורוץ' מתבטא בחריפות נגד ישראל. הוא לא יסתפק בהתנצלות רשמית, משפילה ככל שתהיה. הוא דורש להעמיד את ישראל לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג בכל מקרה. "ראית פעם נאשם ברצח שמתנצל, ובכך נמנע מתלייה או לפחות ממאסר?", הוא שואל אותי בלי למצמץ, כאילו ארגונו לא היה זה שעורר את הפרובוקציה כשניסה לפרוץ בכוח את המצור הימי על עזה.
"ישראל הכניסה את עצמה לבוץ רציני עם הפעולה התוקפנית שביצעה", מנסה אורוץ' להסביר. "טורקיה עצמה בדקה את הספינות לפני שהן יצאו לדרכן, ואנחנו אמרנו לישראלים שאנחנו מוכנים שגם האו"ם יבדוק את הספינות לפני כניסתן לעזה, אבל הישראלים התעקשו לעצור אותן בכוח. ישראל בפרשה הזו רצחה, עצרה, חטפה ופצעה. מועצת זכויות האדם של האו"ם כתבה דו"ח חמור מאוד נגד ישראל, ואותנו לא מעניין אם ישראל תתנצל ואם ממשלת טורקיה תקבל את ההתנצלות. אנחנו הולכים למשפט. אנחנו רוצים שהצדק ייעשה.
"בישראל מתעלמים מדו"חות בינלאומיים ומהדרישות של ממשלת טורקיה להתנצלות ולהסרת המצור, ובמקום זה ממנים ועדה ישראלית עם איש זקן מאוד בשם טירקל. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הרפובליקה הטורקית שאזרחים שלה נהרגים בים הפתוח. זה לא שונה ממצב שבו חיילים ישראלים יבואו לאיסטנבול ויהרגו את אחיי. איך אפשר לקבל את זה? לא הממשלה ולא האזרחים יכולים לקבל דבר שכזה. כל האוכלוסייה הטורקית מאוחדת נגד ישראל. איך אפשר לבקש כיום יחסים נורמליים בין המדינות? דם זורם בין שתי הממשלות. הם הרגו אזרחים שלנו. הם צריכים לפתור תחילה את הבעיה הזו ורק אחר כך לשאול מה קורה עם היחסים.
"איך אפשר לבקש מטורקיה לשכוח הכל? כיצד? הם רצחו תשעה אזרחי טורקיה, פצעו קשה 54, עינו ועצרו רבים אחרים ועכשיו הם מבקשים יחסים נורמליים. זה לא הגיוני.
"היום כולם בטורקיה, בכל הסקטורים האפשריים - בעסקים, בתיירות - נגד ישראל. עד שתיפתר הבעיה הזו של המשט זה לא ישתנה. אתה חושב שלקרובי המשפחה של השהידים שמתו על סיפון האונייה אכפת מכסף? לא אכפת להם מכסף. הם איבדו אבות, ילדים".
אז מה רוצות המשפחות? מה רוצה ארגון ה?IHH המייצג אותן, אם התנצלות ופיצויים כספיים אינם מספיקים?
"המשפחות רוצות לראות את מה שהקורבנות ייחלו לו כשניסו להיכנס לעזה - את סוף המצור על עזה".
אבל אתה מתעלם מ"קבלת הפנים" שלה זכו החיילים על סיפון המרמרה, שלא לדבר על הפרובוקציה שנעשתה על ידיכם בעצם המשט. יותר מזה, בתור אחד שהיה על סטי"ל של חיל הים כעיתונאי שמעתי את הפנייה של קציני חיל הים, שביקשו מכם להעביר את הסחורות דרך היבשה ולא לנסות לפרוץ את הסגר הימי.
"אנחנו לא פרובוקטורים. אנחנו ארגון פתוח ושקוף. כל הפעילות שלנו פתוחה לכלי התקשורת. ניתן היה לבוא ולפקח על כל מה שאנחנו עשינו. כולם ידעו מה היתה מטרת המשט - לשים סוף למצור בעזה. היינו הקול של העולם, לא רק של הטורקים. כל העולם מבקש מישראל לשים סוף למצור: האו"ם, האיחוד האירופי. אם אכן קיימת פרובוקציה, היא של ישראל".
אתם ארגון הומניטרי המתגאה בפעילותו בכל העולם, אבל בעזה יושב כבר שנים חייל שלא זוכה לביקור של ארגון הומניטרי כלשהו. האם תפעלו גם בנושא הזה?
"צריך לזכור כי בבתי הכלא בישראל יושבים 9,000 עצירים פוליטיים. ניתן לפתור בקלות רבה את הבעיה הזו".
לא הרחק מהמשרדים של הארגון נמצא שוק מקומי. נשים עוטות צ'אדור איסלאמי שחור מסתובבות בשוק, כמעט כולן מכוסות ראש. בסביבה הזו, שבה משגשג הארגון ששונא את ישראל ומתנהג כמנצח, החילוניות היא יוצאת דופן.
"מה אתה חושב על אירועי המשט?", אני שואל מוכר בשוק.
"גיבורים שיצאו למשימה קדושה. לא נשכח אותם", הוא עונה. "העם הטורקי לא יכול שלא לעזור לעם הפלשתיני. מוסלמי חייב לעזור למוסלמי. נעזור להם גם בעתיד".
"על טורקיה לחשוש מאיראן"
במרחק חצי שעת נסיעה ממטה ה?IHH נמצאת שכונת טאקסין, האזור המודרני של איסטנבול שבליבה המדרחוב, השאנז אליזה של העיר. הבנות כאן לובשות חצאיות מיני ושערן צבוע. בבתי הקפה שותים בירה וצופים במשחקי כדורגל. החנויות מקושטות בעצי אשוח ובפתיתי שלג לכבוד חג המולד הנוצרי. מכאן זה נראה כאילו הכיכר בעלת הגוון האירופי מאותתת לאירופה הנוצרית: "צרפו אותנו לאיחוד - אנחנו לא כאלה שונים".
קרים באלג'י, עורך בכיר בשבועון "טורקיש ריביו" מקבוצת העיתונים "זמאן", מייצג את הפן החילוני והמשכיל של העיר. באלג'י המנוסה שולט בשפה העברית ומכיר אותנו היטב. "יש קשר בין יחסי ישראל?טורקיה לבין יחסי ישראל?פלשתין", הוא מודה ממשרדי העיתון המטופחים.
מה יש לעשות כדי לשפר את יחסי המדינות?
"צריך למצוא את הנוסחה שבה נתניהו לא ייראה כמי שנכנע, ומצד שני ישראל תרצה את הדרישה הטורקית".
באלג'י מגלה בקיאות בפוליטיקה המקומית: "לליברמן יש יכולת הרסנית כמו זו של ש"ס. לא קל להיות ראש ממשלת ישראל. אני חושב שזה התפקיד הקשה ביותר בעולם", הוא אומר.
העיתונאי הטורקי הבכיר מעדיף לראות את חצי הכוס המלאה ביחסים שבין המדינות: "השנה האחרונה הוכיחה שגם בשנה קשה הקשר נמשך בדרג הבכיר ביותר. יש שגרירים בין המדינות. אמנם השגריר הטורקי עדיין לא בתל אביב, אבל דיפלומט בכיר קיבל את המינוי. אני זוכר שבשנות ה?80, כשישראל ביקשה להעביר את השגרירויות לירושלים, אנקרה החזירה את השגריר שלה וממונה טיפל ביחסים. זה לא המקרה היום".
באלג'י מבקש להרגיע את אלה המודאגים מגורל יחסי ישראל?טורקיה: "שר החוץ הטורקי מאמין ששגרירים צריכים לשלוט בשפת המקום שבו הם נמצאים. אם למשל השגריר הטורקי שלנו בישראל היה מבין עברית, לעולם לא היתה מתרחשת תקרית הכיסא. הוא לא היה נשאר לשבת שם ולחייך למצלמה בזמן שדני אילון אמר את מה שאמר".
אבל מה לגבי אובדן הניטרליות שלכם בפרשת המשט או במגעים עם חמאס?
"דווקא התנגדתי לפגישה שלנו עם חאלד משעל. אם כבר, צריך היה לדבר עם הנייה, מנהיג חמאס. מנהיגי חמאס הם לא מלאכים, אבל הם קיימים ומישהו חייב לדבר איתם".
קיימת טענה שטורקיה רוצה לשלוט בעולם הערבי על רקע משבר המנהיגות הפן?ערבית.
"הרחוב הערבי הוא כמו להבה - הוא דולק ונכבה. טורקיה לא צריכה לשלוט באותה להבה".
בישראל עוקבים בדאגה אחרי ההתקרבות בין טורקיה לאיראן.
"לדעתי, איראן היום היא האיום הגדול ביותר על מדיניות החוץ הטורקית. העולם שטורקיה שואפת לראות הוא בניגוד גמור לעולם שאיראן רואה לנגד עיניה. יש הבדל עצום בין שתי המדינות - לא רק בדת. הגבול בינינו הוא אותו הגבול זה 300 שנה, אבל אנחנו עדיין שונים מאוד. טורקיה, לא רק ישראל, צריכה לפחד מאיראן גרעינית".
יש פעילות טורקית לבלימת הפצצה האיראנית?
"טורקיה פועלת בצינורות לא תמיד גלויים לשים סוף לייצור נשק גרעיני באיראן. באנקרה יש תמימות דעים לגבי כך שאסור שלאיראן יהיה נשק גרעיני. בישראל צריכים להבין כי איראן מנסה להשפיע על האזרחים העלווים שלנו, וזה לא לרוחנו".
מה הסוד של ארדואן, האיש שהחל כמוכר תה ממשפחה ענייה ומחזיק בשלטון מאז 2002?
"סוד ההצלחה שלו הוא סוד כישלון האופוזיציה. אין היום אופוזיציה אמיתית במדינה".
יהודי איסטנבול מודאגים מההשפעה של ההתבטאויות האנטי ישראליות של ארדואן.
"אתה צריך להבין, ארדואן הוא הכל חוץ מאנטישמי. כבר בצעירותו הוא שיחק באותה קבוצת כדורגל עם ילד יהודי, והיה לכך השפעה עצומה עליו עד היום".
לא מדינת אויב
בימים שבהם ביקרתי בטורקיה התקבלה הלהקה הישראלית אורפנד לנד בהתלהבות גדולה בטורקיה, והקונסוליה באיסטנבול הצליחה להציג תערוכה ישראלית במוסד אקדמי, אז עוד אין מקום להשוות בין איראן לטורקיה.
בתור אחד שביקר ב?17 מדינות ערביות פלוס איראן ואפגניסטן, אני חייב להודות שלא חזרתי בתחושה שביקרתי במדינת אויב. למען הדיוק, תלוי בשכונה.
נהג המונית מספר לי שהוא מצטער שטורקיה סגרה את בתי הקזינו. "למה?", אני שואל אותו. "שיחקת? הימרת?".
"לא. כשהם היו פתוחים הגיעו מלא ישראלים".
"טורקיה היא ערובה לעתיד האיחוד"
עם כל הכבוד למשבר הדיפלומטי והתיירותי שבין טורקיה לישראל, באנקרה מודאגים הרבה יותר מהבעיות של המדינה בהליך ההצטרפות לאיחוד האירופי.
בסוף 2004 החלה טורקיה את מסע ההצטרפות שלה לאיחוד האירופי, משימה שהתגלתה כקשה ומסובכת בעיקר מול גרמניה וצרפת שמתנגדות לרעיון. בטורקיה חיים כיום 77 מיליון תושבים, רק 5 מיליון פחות מגרמניה - המדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה ביותר באיחוד. אם לוקחים בחשבון שבגרמניה שיעור הילודה שלילי ובטורקיה הריבוי הטבעי הוא גבוה, טורקיה עתידה להיות בקרוב המדינה הגדולה ביותר באיחוד האירופי. רוב רובם של תושבי טורקיה הם מוסלמים, דבר שישפיע מהותית על האופי הדמוגרפי של האיחוד האירופי.
"אירופה הופכת ליותר ויותר קסנופובית", מסביר עמיתי קרים באלג'י. "ברחוב הטורקי בכלל לא מבינים למה אנחנו מתעקשים להצטרף לאיחוד האירופי. הכלכלה שלנו מצליחה וטורקיה בתקופה טובה. אבל דווקא צירוף של טורקיה לאיחוד הוא ערובה לאירופה טובה יותר. צירוף של טורקיה יעצור את המגמה של שנאת זרים, אנטישמיות, שנאת מוסלמים ושנאת מיעוטים שאנחנו רואים ביבשת. אנחנו באמת מודאגים לעתיד האיחוד. צריך להבין שטורקיה באיחוד היא ערובה לשלום. אנחנו בטורקיה יודעים מה זה מלחמה, והאיחוד האירופי הוא ערובה לשלום".
באלג'י סבור כי לאיחוד לא תהיה ברירה אלא לצרף את טורקיה: "ללא טורקיה האיחוד האירופי יקרוס", הוא מנבא.
לטורקיה של ארדואן שאיפות גדולות בזירה הבינלאומית. ארדואן ושר החוץ שלו משוכנעים כי כל עימות במאה ה?21 יהפוך לעימות גלובלי ולכן הם פועלים להשכין שלום. זה יכול להיות בגאורגיה, בפיליפינים, במזרח התיכון, אפילו תימן במשבר בין השלטון לבני השבט החות'י השיעי.
"טורקיה מאמינה כי בעולם שבו יש לנו פחות משברים, מאזן הכוחות משתנה ומעמדה של טורקיה רק מתחזק", מסביר באלג'י. "כל עוד יש מחבלי טליבאן, סכסוך בין הודו לפקיסטן, עימות בין הישראלים לפלשתינים, מלחמה באפגניסטן או קרבות בעיראק זה משרת את מעצמת?העל הנוכחית, ארה"ב. זה בטח לא תואם את האינטרסים של מעצמות חדשות כמו הודו, סין, ברזיל ובטח שלא את האינטרס של טורקיה.
"טורקיה לא מהססת היום ללכת למקומות שלא מעניינים את המעצמה הנוכחית, כמו אפריקה. היא נכנסת לכל מקום שבו יש מקום לסדר עולמי חדש. אנחנו לא רוצים להיות בפריפריה של נאט"ו, אלא מדינה מרכזית. זו הסיבה שטורקיה זקוקה לעולם ללא משברים. טורקיה גם מבקשת לשנות את השפה הבינלאומית ופועלת לעולם עם אפס עימותים. לאנקרה יש היום מדיניות של עשיית שלום - שמירת שלום (Peace Making - Peace Keeping).
בטורקיה טוענים כי לא אכפת להם מי יעשה שלום, העיקר שהשלום ייעשה. "אם צרפת היא זו שתעשה שלום בין ישראל לסוריה, אדרבה! העיקר שיהיה שלום", אומר באלג'י. "זה מתיישב גם עם הכוונות והפעולות של ארדואן להחלשת הצבא הטורקי".