האישה החרדית מגשימה את עצמה עם פחות ילדים

בעשור האחרון ירד מספר הלידות במגזר החרדי, יותר נשים משתמשות באמצעי מניעה ויוצאות לעבודה. פרו ורבו או פיקוח נפש?

מוטי לוי

מצוות פרו ורבו עוד לא נמחקה מהיהדות והמראה של משפחות חרדיות מרובות ילדים עדיין נפוץ, אבל בשנים האחרונות המשפחה החרדית הולכת ומצטמצמת. עד לפני כעשר שנים, בין לידה להריון הבא היו עוברים רק כמה חודשים, הרי שכיום החודשים האלה כבר הפכו לשנים. למרבה ההפתעה, השינוי מגיע מהממסד הרבני, שם החלו להבין ש"לידה בשרשרת", כפי שמכונה לידה מדי שנה, היא מתכון בטוח לאסון ולקריסת משפחות.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2008, מספר הילדים הממוצע לאישה החרדית עומד על 6.78 ילדים, כמעט פי שתיים-וחצי מרמת הילודה הכללית בישראל, העומדת על 2.88 ילדים בממוצע לאישה. אבל כשבוחנים את הנתונים במשך שנים, מגלים שבעוד רמת הילודה הכללית הולכת ועולה, במגזר החרדי היא דווקא יורדת. כך, למשל, בשנת 2001 עמדה רמת הילודה בציבור החרדי על 7.7 ילדים, ב-2003 היו אלה כבר 7.39, ב-2006 ירדה רמת הילודה אל מתחת לקו השבעה ילדים, ל-6.9.

הרב מנחם בורשטיין, יושב ראש מכון 'פועה' העוסק בהתמודדות עם שאלות הלכתיות הנוגעות לגניקולוגיה, מסביר את התופעה על פי ההלכה. "מה שקרה זה שיש יותר לימוד נכון של ההלכות. אנשים לומדים מה חובה ומה זה "מהדרין", העולם הולך ונהיה יותר הלכתי ואנשים מבינים שכמות הלידות תלויה בכח של האישה".

מבחינה הלכתית, מסביר בורשטיין, נושא תכנון המשפחה עומד בפני שתי שאלות עיקריות. האחת, האם מותר בכלל למנוע הריונות לשם תכנון המשפחה. והשנייה, אם אכן מותר הדבר, אילו אמצעי מניעה מותרים. התשובה לשאלה הראשונה, מסתבר, היא חיובית. "אישה איננה מכונת לידה" מסביר הרב בורשטיין. מבחינה הלכתית, הציווי התנ"כי "פרו ורבו ומלאו את הארץ" דווקא מוטל על כתפי הבעל והאישה פטורה ממנו משום "פקוח נפש". ציוויים תנכ"יים נוספים שכן חלים על האישה, אינם מחייבים לידה מדי שנה, ומעמידים בפני האישה את הברירה להחליט האם היא מסוגלת להיכנס להיריון בנקודת הזמן המדוברת או שלא, הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית.

(תוכן מקודם)

השפים המובילים בישראל ילמדו אתכם לבשל - אצלכם בבית

בשיתוף Foody
לכתבה המלאה
זו שמרבה ללדת וזו הממעטת ללדת נמצאות באותה קומה בגן עדן. למצולמות אין קשר לכתבה (צילום: עומר מירון)

"אישה צריכה ללדת לפי כוחותיה. יש אישה שמתאים לה ללדת כל שנה, ויש אישה כל שנתיים, שתיהן בסדר מבחינה הלכתית, הכל תלוי ביכולות של האישה", אומר הרב בורשטיין, תוך שהוא מוסיף במליצה ש"אני בדקתי בגן עדן וראיתי ששתי הנשים (המרבה ללדת, והממעטת. מ"ל) נמצאות באותה הקומה".

שאלה נוספת היא כמה ילדים צריכה אישה ללדת? הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת 'כיסא רחמים' בבני ברק ומבכירי הרבנים הספרדים, טוען ש"אין גבול כמה ילדים חייבים ללדת" תוך שהוא מסייג את דבריו כי "הדבר תלוי בבריאות האישה גופנית ונפשית". תשובה מעניינת נוספת קיבל בורשטיין מהפוסק החרדי הנודע הרב חיים קנייבסקי כתב לרב בורשטיין ש"אין לזה שיעור וכמה שהקדוש-ברוך-הוא נותן". תשובה בסגנון דומה כתב לו גם הפוסק החרדי הרב יצחק זילברשטיין מבני ברק, שטען שלעולם אדם אינו יכול לדעת איזה מבין ילדיו יהיה מוצלח יותר מהשני, על כן עליו להמשיך וללדת ללא גבול.

"חשוב להבין את מצב האמא"

ד"ר ברונו רוזן, רופא נשים דתי ירושלמי, שמטפל בנשים חרדיות ודתיות רבות אומר שמעבר לפן ההלכתי, הסיבה לירידה ברמת הילודה קשורה גם לעלייה במודעות לבריאותה של האישה. "אני חושב שנשים יותר מודעות לבריאות שלהן והם מבינות שהן צריכות לשמור עליה" מסביר רוזן ומוסיף שנשים מבינות כיום ש"לא רק חייבים להביא כמה שיותר ילדים אלא חשוב גם לתת את הדעת על השאלה באיזה מצב האמא תהיה בכדי לגדל אותם". במסכת בכורות כתוב שלאחר הלידה האישה נמצאת במצב בו "איבריה מתפרקין", אומר ד"ר רוזן, והיא איננה חוזרת לעצמה עד לאחד שנתיים.

רוזן בעצמו משתדל ליזום שיחה בנושא עם מטופלותיו, ולעודד אותן לעשות שימוש באמצעי מניעה. "אני אומר להן שאני חושב אישית שאישה צריכה לשמור לפחות שנה או שנה וחצי בין לידה לתחילת היריון הבא". בעניין זה הוא מציין לטובה את הגמישות של הרבנים בנושא ש"לא כמו פעם, אז היו אומרים לאישה שהיא יכולה לעשות שימוש באמצעי מניעה לחצי שנה ואז 'תחזרי אליי', היום יש אוזן קשבת, ויש אישורים ללקיחת אמצעי מניעה אף לשנה וחצי".

"אני כבר מפחדת"

גם ד"ר חווה שרייבר, רופאת נשים דתייה מירושלים רואה את השינוי. שרייבר מספרת שהיא נתקלת בנשים רבות שלוקחות הפסקות של בין שנתיים וחצי לשלוש בין הריון להריון. כמו כן, הנשים החרדיות שנישאות בגיל צעיר מאוד יחסית, והיו נוהגות בעבר להמשיך את ההריונות גם לאחר גיל 40 נזהרות היום יותר. "יש עלייה באחוז הנשים שאומרות לי כשהן מעל גיל 40 'אני כבר מפחדת'".

עם זאת, מציינת שרייבר, נשים רבות מתביישות להשתמש באמצעי מניעה, ומבקשות לשמור את הדבר בסוד. התחרות והלחץ החברתי גורמים גם לנשים שהחליטו, בינן לבין עצמן וביחד עם הבעל, לעשות שימוש בגלולות או בהתקן תוך רחמי, שלא לשתף בהחלטתן את משפחתן וחברותיהן. שרייבר אף מספרת על מקרה קיצוני בו האישה הסתירה את החלטתה מבעלה, תוך שהיא מסייגת כי "מדובר במקרה בודד וקיצוני מאוד".

הגשמה עצמית שלא באמצעות הרחם

יציאת הציבור החרדי אל שוק העבודה הוא נתון נוסף שיש להתחשב בו. שילובן של נשים חרדיות בתחומי תעסוקה מתקדמים, המעניקים תחושה של סיפוק רב והגשמה עצמית גם גרמו להורדת מספר הילדים, ובעתיד ישמשו כגורם מרכזי בירידה נוספת ברמת הילודה במגזר החרדי. עד היום, ההגשמה העצמית הייתה בנייתה של משפחה גדולה ככל האפשר, וההשקעה בילדיה והיום זה אחרת. "אם פעם אישה הייתה צריכה עשרה ילדים בכדי להרגיש טוב עם עצמה, היום כשהיא כבר רואת חשבון, עורכת דין, או מתכנתת מחשבים, גם עם שישה ילדים היא מרגישה סיפוק עצמי ושהיא ממלאת את ייעודה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully