ניטשה בעיר הגדולה

החתול ניטשה וההומלסית

חתולים רעבים בגשם וקשישות מחוסרות בית בתל אביב, בואו נודה על האמת, הרבה פעמים שקופים. עובד אלחליבי בחר בשניים מהם כגיבוריו בסיפור לשבת

  • חתולים
עובד אלחליבי

החתול ניטשה השתעמם בבית למוות. הוא התעורר אחרי שינה של 18 שעות וראה שאין שום דבר חדש או מרגש בפתחו של היום. ריקנות, נגמר לו העניין ונשבר לו מהבית, " הבית הזה נראה לי כמעשה מרמה. אין כאן שום כלום עניינים מרגשים לחתולים- אני דורש עניין!" חשב החתול ונעמד מול המראה, הוא לקלק את הפרווה, עד שהיה מרוצה ממראה מטופח ומהודר, "הו כמה שאני יפה", נעמד על אדן החלון ומייד קפץ מהחלון בקומה השנייה למרפסת של השכנה הזקנה בקומה הראשונה ומשם ניתר לרחוב.

אם החיים משעממים, החתול כבר יהפוך אותם למעניינים בעצמו.
למזלו הטוב של ניטשה הרעב, היו אלה ימי חורף ורודים והרחובות היו מלאים בציפורים, הנה נחליאלי. הוא שולף ציפורניים חדות ושיניים של ערפד ננעצות בעורף המדמם של הנחליאלי, החתול מלקק את הדם בתאבון אדיר. מיאו! יאמי! אין דבר שהחתול אוהב יותר מאשר לצוד מזון טרי בעצמו. הבטן רגועה והגאווה מלאה, כמה שהיא מלאה.

תל אביב הייתה שלו, החתול ניטשה חיכה שמונית קו 5 תעצור ברמזור, ומייד זינק אל הדלת האחורית, שלף ציפורניים ותקע אותן עמוק בתוך פס הברזל. הרוח הכתה בפרווה הג'ינג'ית והזנב נעמד. איזה תענוג , "מיאו! זה מה שרציתי! אני חי בשביל רוח זמן רעננה." השעה לפנות ערב, אנשים חוזרים לביתם, עייפים אחרי יום עבודה, באוויר עלו קולות צלילים עדינים של פסנתר מאחד הבתים, שופן, מוסיקה נעימה לאוזנו המחודדת של החתול. "המוסיקה היא שפת האלים, עדיפה בהרבה על הדיבור המיותר, שמדברים בני האדם". ליקוק פרווה, הפרווה מתחילה להירטב יותר ויותר. לחה. רטובה. גשם. מה פתאום עכשיו גשם? גשום, צריך להסתתר ומייד, מה זה שם השביל הזה? יש שם מחסה. הנה, עוד רגע אני אהיה יבש לחלוטין, שונא להירטב! מה זה שם? יש שם משהו. מישהו. חתול? כלב? בן אדם, אישה ישישה שוכבת שם על המדרכה. הגוף שלה מונח על קרטון. בגדיה רטובים והיא לבד.

עוד בוואלה!

חג בריא כל כך? 8 טיפים שיבטיחו לילדים שלכם חופשת חנוכה מאוזנת יותר

לכתבה המלאה
"בגדיה רטובים והיא לבד". חתול והומלסית (צילום: ShutterStock)

ניטשה ניגש אליה, מקרב את פרצופו לפרצופה, הקשישה מניחה עליו את היד שלה ומלטפת את פרוותו הרטובה. ניטשה הצמיד את הפרצוף שלו לפרצוף שלה, שוב ושוב. בכל מקום שיש בו חתולים, יש גם תרבות.

החתול ניטשה התלפף סביב אזור החזה שלה והישישה חיבקה אותו חיבוק כפיות. 'אנשים יכולים לעבור ולנדב שקל או שניים. חלקם מנדבים עשר אגורות וחלקם עשרה שקלים. הכסף חשוב לי, תודה, אבל בן אדם צריך גם קצת אהבה', חשבה לעצמה הזקנה. כל בר חי רוצה שילטפו אותו לפעמים, ובני אדם נגעלים מלגעת בי. אני זקנה ומלוכלכת. החתול ניטשה נצמד לישישה כדי להתחמם אצלה. הוא נרדם והתעורר מהליטוף שלה, הוא מלקק אותה באף, ליקוק מלשון של חתול הוא ליקוק מחוספס, גס, אבל מפוצץ באהבה. ההומלסית מחייכת, אפילו צוחקת. מזה זמן רב, שכלום לא מצליח להצחיק אותה. ניטשה מסתכל עליה וממצמץ עמוקות, כמו שרק חתולים יודעים למצמץ בעיניהם הרכות. הוא היה החתול שלה למשך כל אותו הלילה. החתול ניטשה הוא חתול של כל אחד ושל אף אחד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully