כולם, בישראל וגם בעולם, יודעים כי שר החוץ ליברמן מדבר אמת. כולם יודעים כי לא זו בלבד שנתניהו אכן אינו מאמין שאפשר להגיע להסדר מדיני בתוך שנה, אלא כמו שאמר השר יעלון לפני חודשים, גם "אף אחד משרי השביעייה אינו מאמין בשלום עם הפלשתינים".
מה לעשות שאף שהם יודעים זאת, חובה עליהם לצקצק בלשונם על דברי ליברמן. מה לעשות שחובה עליהם להעמיד פנים שהשלום עומד בפתח, ושכוחו של חמאס לא הולך וגובר, בשטח ובזירה המדינית, על חשבון ה"פרטנר" אבו מאזן ההולך ונחלש.
כולם מבינים שהבידוד המדיני של ישראל אינו תוצאה של מה שהיא עושה או לא עושה. כולם יודעים שהבידוד הזה אינו אלא סימפטום מובהק ומוכר של מחלת האנטישמיות, שאומות העולם לוקות בה משכבר הימים. מי שמנסים לשכוח זאת מקבלים מעת לעת תזכורות מעוררות חלחלה, והשבוע כללה התזכורת טקס ממלכתי, אנטישמי למהדרין, שערכה טורקיה לרגל שובה של המרמרה לחופי איסטנבול.
מה לעשות שאף שהם מבינים זאת, חובה עליהם לעשות קולות של מדינה אירופית סטנדרטית, שכל קשר בין בידודה המדיני לבין שנאת ישראל המסורתית אינו אלא פרי הדמיון. מה לעשות, שחובה עליהם לא ממש לשמוע את ההמונים הטורקים הצועקים "מוות לישראל"; לא ממש לראות שארה"ב מלבה את בידודה של ישראל כדי להעצים את התלות שלנו בה עצמה; ולהטיח בדוברי האמת שבינינו שהכל באשמתם - כאילו העולם יקבל אותנו באהבה, ויפסיק לחשוב שיהודים הם מכוערים ומסוכנים, אם רק נסכים לוותר על הקרוואן ההוא על הגבעה ההיא בשומרון.
שום דבר חריג
לא בתחום המדיני בלבד מתנהל משחק האמת או חובה הזה: כולם יודעים שהיועץ אבי שמחון לא אמר שום דבר חריג או מעליב על ציבור העולים מבריה"מ לשעבר - אבל חובה עליהם לנצל את המומנטום כדי להוכיח שהם, ורק הם, מגינים על זכויותיו של הציבור רב הכוח הזה.
הם יודעים שרוב העלייה ארצה מאז ומתמיד היתה, ועודנה, עלייה "תכליתית" כמו זו שהאיש תיאר. שמעטים מאוד היו, ועודם, העולים העוזבים את ארצות מוצאם מפני שפועם בהם חזון ציוני נטול אינטרסים, ורבים הרבה יותר הם הבורחים לכאן, בכל דור ודור, בחיפוש אחר מקלט בטוח וגם - ומה יותר טבעי מכך - אחר שיפור ברמת החיים.
זאת האמת, אבל חובה להצטרף למקהלת המזדעזעים מן ה"השוואה" בין העולים לבין המסתננים האפריקנים. מצד שני חובה לקלוט כאן כל מסתנן שמגדל ילד דובר עברית, כי גירוש ילדים יעצים כביכול את בידודנו המדיני. ומצד שלישי חובה לא להגיד כלום נגד ההשתלטות הערבית על שכונות שלמות בערי ישראל, אף שמקורות המימון שלה ידועים ומטרתם מוצהרת.
ידועה גם האמת שרק 30 אלף בני ישיבות מתפרנסים מחוק קצבאות האברכים, אבל חובה לטעון ש"כל החרדים חיים על חשבון הציבור". חובה להתעלם מן העובדה שעשרות אלפי אנשי רוח אחרים, שרובם חילונים, מקבלים מן המדינה משכורות הרבה יותר גבוהות מן הקצבאות שמקבלים האברכים. והאמת היא שדבריו של היועץ שמחון נגד הילודה של הדתיים היו יותר אנטי?דמוקרטיים ממכתב הרבנים, אבל אין חובה למחות עליהם.