סערה מיותרת

זו הודעה כמעט מוסמכת המבוססת על ניסיון העבר, אם כי תמיד עלולה להיות פעם ראשונה סותרת: ממשלות אינן נופלות בגלל הצבעה על תקציב. גם הנוכחית תישאר על כנה. רק שסחטנות של שותפים זוטרים כלפי ראש הממשלה ושר האוצר גורמת נזק לאינטרס הלאומי בתחומים שונים. גם רבים. תוצאה כזאת עלולה להירשם גם השבוע עד לסיום ההצבעות בסוגיית התקציב במליאת הכנסת.

אין ספק שאביגדור ליברמן מעוניין לקרוא תיגר על בנימין נתניהו. לא ממשי. לא בעל תוכן, אלא במאבק ביניהם בשדה הדימוי האישי בעיני הציבור. הרי אין אדם הגון המפקפק בצידקת טענותיו כלפי הציניות הטורקית. אך גם אין אדם הגון המפקפק בטענה שליברמן עושה זאת בציניות מפני שאין לישראל בדל עניין להחמיר בכוונת מכוון את מלחמת ההתבטאויות עם ראשי השלטון באנקרה.

התשובה הנכונה שהשמיע אתמול נתניהו בראיון צמחוני שערכו עימו מיקי חיימוביץ' וצ'יקו מנשה בערוץ 10 היתה כי בישראל נהוג שכל שר רשאי להביע את דעתו, ורק זו של ראש הממשלה מחייבת.

אך התשובה הנכונה באמת היתה לומר כי חרף כל זאת הוא מאוכזב מהעובדה שליברמן עושה דין לעצמו ומנהל את המדיניות מול טורקיה כאילו היתה הקיוסק הפרטי שלו. בלי אמירה כזאת ינהה הלב אחרי הפופוליזם של שר החוץ ולא אחרי דעתו השקולה של ראש הממשלה.

הוא הדין בחוק הגיור הצבאי. הממשלה אישרה אותו. הכנסת הצביעה בעדו בקריאה טרומית. כאשר ליברמן מציב אותו כתנאי לאישור התקציב, הוא דוחף ביודעין את ראש הממשלה להעניק ליהדות התורה ולש"ס הבטחה או התחייבות שאינו רוצה להוציא מפיו.

למה ליברמן עושה כן? למרות היותי תומך מובהק בחוק שיזם דוד רותם מישראל ביתנו עד כדי "ייהרג ובל יעבור" - אין לי ספק כי בהציגו את האולטימטום השבוע מצטייר ליברמן כמי שפורם את התפרים בחליפה הקואליציונית. לעומת זאת, אילו רצה לראות את החוק מאושר בכנסת על אפו וחמתו של אלי ישי - היה דוחה את האולטימטום ליום שלמחרת ההצבעה על התקציב.

בערבו של יום פרלמנטרי מתיש כולם יתיישרו ויצביעו בעד ויאושר תקציב לשנתיים, והכל במחיר מדיני וכספי מיותר.