השבוע פגש המדור בצבי בן ארץ, אמן במלוא רמ"ח איבריו שהיה פעיל בסצנת האמנות הפלסטית באיסט וילג'-לוור איסט סייד בניו יורק וכיום מתגורר בתל אביב כשלצדו חמישה גורי חתולים, שתי האמהות של החמישה וכלב פינצ'ר בשם מיקי. את יצירותיו, המשלבות ציור וקולאז' של דימויי אמנים עכשוויים יחד עם ערימות חול - סימן ההיכר שלו, הוא מציג כעת בגלריה טובה אוסמן ובמקביל שוקד על תערוכת יחיד של ציורים ארוטיים שתעלה בגלריה גל-און. נוסף על יצירתו הפלסטית, הוא מופיע באופרה הישראלית בתור שחקן וניצב. בין האופרות האחרונות בהן השתתף ניתן למנות את "דון קרלו", "אאידה", "כרמן" בפארק הירקון ו"נבוקו" למרגלות המצדה.
הטיפ של צבי בן ארץ: תנו בוסה לגמל*
*הערת המערכת: ביצוע הטיפ עשוי להיות הדבר האחרון שתעשו בחייכם ראו הוזהרתם!
"כשהופעתי בנבוקו ליד המצדה בקיץ האחרון, אז אחרי שירדנו מירושלים לים המלח למדבר יהודה, אז היו שם שני בתי קפה שעצרנו בהם להפסקה של עשרים רגע- לשתות, לנוח, להתאוורר, לנשום אוויר. עמדו שם חבר'ה בדואים, עם הגמלים שלהם ששמשו לביזנס ל...אנשים רכבו עליהם,
ואני הייתי ניגש לגמלים, בעיקר שהם ישבו, שהם נחו...והייתי מתקרב עם הראש אליהם, וממש מצמיד את הראש שלי לראש שלהם. והיו שם חברה מהאופרה כאלה שמרנים אז הם ממש...זה הגעיל אותם. הם אמרו לי
"מה? הוא מטורף לגמרי! הוא מתנשק עם גמלים? הוא לא נורמלי?"
אז הייתה סצנה מדהימה, והגמלים האלה לפעמים משמיעים כאלה נחרות, כאלה נהימות, כאלה מוזרות- כמו חמורים. קצת מפחיד אבל מתרגלים לזה. אבל הם לא מסוכנים, הם סך הכול חיות מאוד רגועות. נורא כיף לראות את העיניים-את המבטים הבוהים שלהם, הבלתי ברורים."
רגע ולא חששת שינשכו אותך?
"קצת חששתי למען האמת, אבל יצאתי מזה ללא שום פגם. אפשר גם להגיד שלפני איזה שלושים וחמש שנה ננשכתי ברחוב לילינבלום..."
לא לא את זה עזוב, איך הגיבו הנערים הבדואים?
"הם היו סך הכול נחמדים, הם היו סימפטיים, הם שיתפו פעולה, הם לא עצרו בעדי, הם היו בסדר. אבל המבוגרים יותר- לא היו תמיד חברותיים, לא כולם."