דבריו של נשיא הרשות אבו מאזן, השולל הימצאות חיילים ישראלים בכל כוח בינלאומי שיוצב במדינה הפלסטינית, נועדו לרכך את רושם דבריו הקודמים, שביטאו יותר את רחשי ליבו - שלילת הימצאות חיילים יהודים בכוח מעין זה.
הדברים מעידים על גזענות ברורה מצד מי שהדוקטורט שלו, כידוע, עסק בהיבטים של הכחשת השואה. זה כשלעצמו חמור ומעיד עד כמה בעייתי הוא מי שנתפש בעיני רבים מהשמאל כפרטנר לשלום.
אבל עיקר המשמעות המעשית של דבריו טמונה בהתייחסות לעצם קיומו של כוח בינלאומי כאל עובדה מוגמרת, וכל שנשאר הוא לדון בשאלת הרכבו.
מן הראוי להעלות את האקסיומה של קיומו של כוח כזה על סדר היום הציבורי ולערער עליה. כוח בינלאומי כזה מנוגד לאחד מעקרונות היסוד של תורת הביטחון הישראלית שעיצב בן?גוריון - צה"ל הוא הצבא היחיד שיגן על מדינת ישראל. חיילים זרים לא ישפכו את דמם בהגנה על ישראל.
המשותף כמעט לכל המקרים שבהם הסתמכנו על כוחות שלום בינלאומיים טמון בעובדה שהכוחות נחלו כישלון חרוץ בתפקידם. יותר משתרמו - הזיקו.
כך, למשל, כוח המשקיפים של האו"ם, שנועד לפקח על מימוש הסכמי שביתת הנשק לאחר מלחמת העצמאות, לא מנע את התוקפנות הסורית נגד יישובי הצפון ואת הניסיון להטות את הירדן, אולם הוא היקשה מאוד על היכולת של ישראל להגיב בעוצמה ראויה.
על ישראל לעמוד על זכותה לגבולות בני הגנה
גם כוח המשקיפים שהוכנס לסיני ולרצועת עזה בעת הנסיגה הישראלית ב?1957, לאחר מלחמת סיני, ברח מסיני כאשר הנשיא המצרי נאצר דרש זאת ממנו, ערב מלחמת ששת הימים. כוחות יוניפי"ל בלבנון, כידוע, חסרי כל ערך בהתמודדות עם הטרור, לאורך יותר מ?30 שנות קיומו.
הכוחות האמריקניים והצרפתיים שהוצבו בביירות ב?1982 נמלטו לאחר פיגועים המוניים של חיזבאללה. כך גם קרה במקומות אחרים בעולם. לעומת זאת, כוח רב?לאומי בגבולות ישראל שלא נכשל הוא כוח המשקיפים בסיני, המוצב לאורך הגבול עם מצרים כבר 30 שנה. אולם למען האמת, כוח זה כלל לא הועמד במבחן, משום שמצרים מקיימת באדיקות את הסעיפים הביטחוניים בהסכם השלום עם ישראל.
אם ישנו המצרים את דרכם וינהגו בהסכמים הביטחוניים כפי שהם נוהגים בהסכמים האזרחיים - כלומר, יפרו אותם מן היסוד - אין זה מן הנמנע שגם בגבול זה יתגלה הכוח הרב?לאומי כחסר ערך, כמשענת קנה רצוץ. גם כוח האו"ם המוצב לאורך גבול ישראל?סוריה מאז 1974 לא הועמד במבחן, משום שעצם ישיבת ישראל על הגולן והחרמון מספקת את ההרתעה הנחוצה למניעת מלחמה.
אם ישראל תיסוג משטחי יהודה ושומרון, הסבירות שהפלסטינים ינהגו כפי שנהגו לאחר הנסיגה הישראלית מרצועת עזה גבוהה למדי. משמעות הדבר: ירי טילים לעבר ערי ישראל. לנוכח כל התקדימים ההיסטוריים, הסיכוי שכוח בינלאומי כלשהו יוכל למנוע זאת קלוש ביותר. הדרך היחידה להתמודד עם מציאות כזאת תהיה בפעולה צבאית של צה"ל. מציאותו של כוח בינלאומי יגביל מאוד את יכולת הפעולה הישראלית ויפגע במימוש זכות ההגנה העצמית של ישראל.
האם עדיף שכלל לא יהיה כוח בינלאומי, כלומר שמולנו יהיו הפלסטינים בלבד? ובכן, מציאותו של כוח בינלאומי מזיקה יותר מהיעדרו - אולם בשום אופן אל לישראל לתמרן את עצמה לבחירה בין שתי הרעות הללו. על ישראל לעמוד על זכותה לגבולות בני הגנה, שישאירו בידיה את בקעת הירדן רבתי, את עוטף ירושלים ואת גושי ההתיישבות לאורך הקו הירוק. הצבא היחיד באזורים האלו יהיה צה"ל.