ח"כ אריאל: "ראשי ממשלה בעבר התעללו בג'ונתן פולארד"

השבוע, מאחורי הקלעים להצהרתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי יפנה באופן פומבי ורשמי לנשיא אובמה בבקשה לשחרר את המרגל היהודי ג'ונתן פולארד, התרחשו לא מעט מגעים וגישושים. תחילה, נתניהו הסכים להיפגש עם השדולה הפרלמנטרית למען פולארד, אך ללא נוכחות כלי התקשורת. יו"ר השדולה, ח"כ אורי אריאל (האיחוד הלאומי) סירב. הוא חשש שראש הממשלה ינהג שוב בטקטיקה של דיפלומטיה שקטה. בסוף נמצאה הנוסחה, גם בסיועה של ח"כ רונית תירוש (קדימה): לאחר ישיבת השדולה המתוקשרת, נתניהו נפגש, בפגישה שהיתה סגורה לתקשורת, עם אסתר פולארד, רעייתו של ג'ונתן, ועם מספר חברי שדולה. בסוף הפגישה, הוציאה לשכת ראש הממשלה הודעה מסודרת בנושא. בפעם הראשונה, אחרי 25 שנה, דרש גורם ישראלי בכיר באופן פומבי את שחרורו של פולארד.

"ההודעה של נציג הבית הלבן שזה לא אומר על הפרק - זה אומר שזה על הפרק. הוא לא אמר את זה לפני שלושה ימים. שינינו פאזה, מדברים על הנושא. אנחנו מבינים שזה לא רק עניין של מכתב מראש הממשלה. יש עוד מאבק. צריך לשנות כיוון בשיטת הטיפול. עד היום הטיפול היה בשושו. ראש הממשלה מדבר בארבע עיניים עם הנשיא. העובדה אחרי 25 שנה שזה לא נשא פרי, אי אפשר להתווכח עם זה. צריך לדבר על זה בגלוי.

"גם בארצות הברית יש שינוי: 40 סנאטורים חתומים על מכתב הקורא לשחרור פולארד. צריך לצאת מהארון. זה צריך להיות עניין פומבי ביחסי שתי המדינות. אנחנו מקווים שנשיא ארה"ב יסכים לבקשת החנינה, על רקע אנושי ועל רקע זה שהוא קיבל עונש חמור פי שניים, שלושה וארבעה ממרגלים שעשו דברים יותר חמורים ממנו. אם כל שר יעלה את הנושא בפגישות עם גורמי ממשל - יבינו שאנחנו רציניים. זה מאוד תלוי בעוצמת הווליום של השידור מצדנו, גם של הממשלה וגם בציבוריות שלנו".

"רוב ראשי הממשלה לא ראו בנושא הזה דבר שבעדיפות. אני חושב שהכלל ש'ישראל ערבים זה לזה' לא התקיים במידה הנכונה והראויה בקרב רוב ראשי הממשלות. זה לא הזיז להם. זו עובדה וברור. כל השאר זה תירוצים ו'בוקי סרוקי' של אנשים שאו שמחפים על עצמם או מחפים על אחרים או שהם מתעלמים מחייל ישראלי שנמצא בכלא. היה אפשר לשחרר אותו לפני שנים. לי אין ספק בעניין הזה".

"ההתנהלות של פרס שלא היה מוכן לפנות לנשיא הברית, ואני יודע את זה כי כבר לפני שנתיים פניתי אליו ללשכתו, והמציאות ששרון כראש ממשלה דרש לחתום על מכתב לשחררו כאחד מ- 110 ח"כים, אבל הוא שכח לקחת אותו. זו התעללות בשבוי ישראל. אין מילים מספיק חריפות, זה פשוט לא עולה על הדעת. ההתנהלות של חלק מראשי הממשלה היא בגדר התעללות בפולארד".

"פולארד עצמו לא מוכן להיות קלף מיקוח מדיני. כמו שאני חושב שטעות לוותר על מחבלים תמורת גלעד שליט. זה מוביל רק לחטיפה הבאה וללחץ הבא. אותו דבר נכון גם על פולארד. אני מצדיע לפולארד עצמו שאמר את זה מתוך הכלא אחרי 25 שנים כשהוא מנותק. הוא ראוי להערכה וראוי לצל"ש. אצביע נגד כל ויתור מדיני שיהיה תלוי בשחרורו או בשחרור של כל אסיר אחר, כי זה מביא תוצאה הפוכה בדיוק, ומוביל למחוזות שאף אחד לא חלם עליהם".

"המציאות שהשמאל מתנפל על הרבנים, היא כמעט מובנית. אותם אנשי שמאל משתתפים בהפגנות בשמעון הצדיק בדרישה למנוע אכלוס יהודי של בתים ערבים כי זו פרובוקציה ועשוי להדליק את המזרח התיכון, דורשים להעמיד לדין ולפטר, כשמישהו אומר הפוך. אני ממש לא מתרשם. הרבנים צריכים להגיד את עמדתם לפי מה שהם חושבים, לפי מה שנכון. יש מי שיקבל את זה, יש מי שלא יקבל את זה".

"אני חושב שהמכתב נכון. המציאות שנכנסים אלה לתוך אלה אינה מביאה שלום, היא מביאה רק מדון ואין בזה שום צורך. יש מספיק מקומות לגור לכולם. גם המצה ההפוך הוא בעייתי. אם מישהו היה שואל אותי אם להיכנס עכשיו דווקא לאום אל פחם, הייתי אומר: מעל אום אל פחם יש את קציר, חריש. תגור שם, למה אתה צריך דווקא פה? הרבנים צודקים מהבחינה הציבורית ".

"האחד הוא שכל יהודי, אם הוא ממלא תנאים מסוימים, יכול להיות אזרח ישראלי ברמות שונות. זה חשוב בעיקר נגד ההתבוללות. יש שואה שקטה שלא מדברים עליה הרבה. יש מיליונים שפשוט נכחדים מהעם היהודי. חוק שני זה החלת החוק על כל יש"ע, כולל עזה. אפשר לתת אזרחות ישראלית לפלסטיניים שירצו. בירושלים, אחרי שני דורות, יש 275 אלף ערבים, 7,000 מתוכם הם אזרחי ישראל, ורק כ- 2,500-3,000 הולכים לבחור. מי שירצה להיות אזרח ישראלי מתוך ערביי יו"ש זה ייקח כמה שנים: הוא יצטרך לדעת עברית, לחתום נאמנות. לדעתי יהיו מעטים מאוד שיבחרו לעבור את התהליך ולהיות אזרחים, כי מאיימים על חייהם. אבל גם מי שלא ירצה להיות אזרח יהיה תושב ויקבל זכויות פרסונאליות".