בשבוע האחרון צפינו בגל של שנאת זרים בשכונות הדרומיות בתל אביב. זה לא מקרה. כאשר מצרפים עוני אל עוני, המפץ הוא גדול במיוחד. על המרכבה הזאת עולים רגשות גלויים וסמויים, ולמעשה כל השנאות וכל הכעסים חוברים יחד: הדרומיות נגד הצפוניות, הסוגיות האתניות הפנים ישראליות, הסוגיות הלאומיות הפנים ישראליות - יהודים וערבים - שאלות של שנאת זרים, של אי הבנה של השונה או חוסר רצון להבינו. כל הקשיים יחד עם כל תלאות החיים.
מבחינה זו, מה שהתרחש בארץ בעשור האחרון בתחום האורבני ובתחום הכניסה של לא-יהודים לתחומי המדינה, טומן בחובו פוטנציאל של אסון לאומי. מדינות שונות מטפלות בסוגיה זו בדרכים שונות אך הנושא תמיד רגיש ועמוס מטען של זיכרון היסטורי. הוא גם נוגד את הזרמים המאפיינים את התפתחות הדמוקרטיה וההומניזם בזמן הזה.
במובן מסוים, הקולוניאליזם לא הסתיים אך יש לו דרכים הפכפכות: חלק מן ההגירות של הזרים הן דווקא מארצות שנשלטו עשרות ומאות שנים על ידי מדינות אירופאיות והגל חוזר לאירופה, שוב תחת שלטון אירופאי - דווקא במסגרת תהליכי הגלובליזציה בעולם הפתוח.
ישראל כאמור, בעיקר בעשור האחרון, הצטרפה למעגל תעתועים זה. כך נוצר מצב שבו אנחנו במדינת היהודים, בו נמצא העם היהודי רווי הזיכרונות וקורבן ארוך שנים של שנאת זרים - ייבאנו ואימצנו תכונות שנואות אלה לביתנו פנימה. יש כאן גם סוגיות נוספות כמו חוסר ידיעה היסטורית ואטימות מול הזיכרון ההיסטורי ומול עקרונות הדת היהודית, דווקא מצד אנשים אדוקים. וגם חוסר הבנה מוחלט של הנזק הנורא הנגרם למדינת ישראל כתוצאה מהיותה מוקד של שנאות כאלה.
זיכרון העבר יביא להפחתת השנאה
ההתרחשויות האחרונות מעמיקות את הבידוד של ישראל בעולם, ובמידה מסוימת מסכנות את עתידנו, שלא לדבר על הבושה והנזק המוסרי. דווקא מי שנשענים על הנוסחא "העולם כולו נגדנו" מוסיפים גיצים למדורה זו, ולא מבינים שתופעה של "עם לבדו ישכון" כבר אינה קיימת. אנחנו נמצאים יום יום, שעה שעה, תחת העיניים הפקוחות והמבקרות בחריפות את המתרחש בקרבנו.
לבעיה לא ימצא פתרון כל עוד העוני של הזרים מצטרף לעוני של המקומיים. לא תעזור שום הטפה. יחד עם זאת, אחת הנקודות המכריעות היא דווקא ההתנהלות של חלק מההנהגה. בכנסת נוצרה אווירה של לגיטימיות לביטויים והתנהלויות שנחשבו בעבר, ונחשבות היום בעולם, לסוג של התבהמות פשיסטית. זה נורא עוד יותר כשהדבר מתרחש דווקא במדינת היהודים - הרי אנחנו היינו הקורבן האולטימטיבי של שנאת הזר.
ההתבטאות האחרונה של ראש הממשלה בנוגע לכך שיש להתנהג לפי חוק ועל כך שהממשלה והמשטרה ינהגו ביד קשה כלפי מפריו, היא רק צד אחד חיצוני נחוץ אבל מכני של הבעיה. תיעוב הזרים מצטרף לשפע שנאות פנים ישראליות אצלנו - בין יהודים לעדותיהם ולמעמדותיהם, בין דתיים לחילונים, יהודים וערבים, עולים שונים ממדינות שונות ושוני בצבע העור.
זהו מצב קשה שיש להעמיד על סדר היום ולעשות כל מאמץ בכיוונים הבאים: יש לארגן בצורה אחרת את כניסת הזרים לישראל ולצמצם את ההסתננות הבלתי חוקית. חייבים לאסור, אפילו באיסור מעוגן בחוק, כל סוג של ביטויים בלתי נסבלים לו היו נשמעים כלפי יהודים ברחבי העולם בקרב ראשי הקהל. ביטויים שהיו מעוררים בצדק כעס ותיעוב. יש לזכור יותר - מכיוון שהזיכרון קשור בידיעה. אני מאמין שלו לרבים בתוכנו היה מזדמן ללמוד את תולדות עם ישראל, אולי אז היו גורמים פחות סבל.
* פרופסור שבח וייס הוא יושב ראש יד ושם לשעבר ויושב ראש הכנסת לשעבר.