הפגנות התושבים בשכונת התקווה בתל אביב נגד המסתננים לשכונתם מעלות שאלות ערכיות ומהותיות עמוקות. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. יהדותה של המדינה מחייבת יחס הוגן, סלחן ורחמן למיעוטים, גרים וזרים. היחס כלפי מיעוטים וזרים במורשת ישראל הוא ייחודי ואין דומה לו בשום מקום בעולם. המאבק על יהדותה של המדינה הוא בין היתר המאבק לאהבת הגר, כבוד לזר ושוויון זכויות למיעוט. העוגן השני של מדינת ישראל - קרי: היותה מדינה דמוקרטית - מחייב דאגה בלתי פוסקת לרווחתם, לביטחונם ולשלומם של אזרחי המדינה. אנרכיסטים, שמאלנים רדיקלים וקוסמופוליטים יהודים חייבים להפנים כי הכללים של "עניי עירך קודמים" ו"ביטחון אחיך בראש דאגותיך", גם הם מיסודות הדמוקרטיה. אמנה חברתית שבבסיס הדמוקרטיה מחייבת הגנה על זכויות יסוד של אזרחי המדינה.
להגדיר פליטים בסיכון
סוגיית הזרים הנכנסים למדינת ישראל שלא כחוק, להלן: גונבי גבול (אני מעדיף מינוח זה על מסתננים), נדרשת לאיזון הראוי בין יהדותה של המדינה למהותה הדמוקרטית. לצורך האיזון יש להתעלם מטיעונים שהם במידה רבה דמגוגיים כמו ההשוואה שבין פליטי השואה באירופה לגונבי גבול וחוק המבקשים להתפרנס. אין להתרשם מטענות על גזענות, טענות שיש בהן צביעות כשהן נשמעות על ידי אנשים המתגוררים הרחק ממוקדי השכונות שסובלות מבעיית המסתננים.
ברור לגמרי שעל מדינת ישראל לסייע לפליטים שצפויה להם סכנת חיים מיידית במקומות מושבותיהם.
כך עשה ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל בהתירו להכניס לארץ ספינה ובה פליטים וייטנאמים. אבל גם במקרים אלה, המוכרים על ידי אמנות בינלאומיות, מדינת ישראל אינה יכולה להיות המדינה היחידה שתקלוט אותם ותטפל בהם. צריך להיעשות מאמץ בינלאומי כדי לסייע לאותם פליטים.
מדינת ישראל צריכה להפעיל נוהל מוכר וידוע של הגדרת פליטים בסיכון. מי שאינו כזה - אין למדינת ישראל כל מחויבות כלפיו.
אין לנו ברירה
לכל אותם אלה שאינם בסכנת חיים חייבים להתייחס לפי חוקי המדינה. הכניסה לישראל, כמו לכל מדינה נאורה אחרת, מוסדרת בחוק. מדינה אינה מחויבת להרשות הפרת חוק גם כשמדובר בכניסה אליה וגניבת גבולה מצד רבים.
כמובן, עם כל הצער והחמלה כלפי מסכנים הנודדים ברחבי מדבריות, יבשות וימים - אין לנו, כמדינת חוק, ברירה. בייחוד כשהולך ומתברר כי נעשה שימוש באותם מסכנים על ידי גורמים עוינים, שמכוונים אותם לתוככי המדינה כדי שישמשו כלי נשק אסטרטגי.
ארצות הברית, הדמוקרטיה הגדולה והחזקה בעולם, מתמודדת עם מהגרים ממקסיקו וממדינות רבות אחרות ללא רחמים והתחשבות.
אזרחי ארצות הברית הדמוקרטית מכירים בסכנת ההסתננות ונותנים גיבוי מלא לרשויות האכיפה להתמודד עם התופעה. איש לא טוען כלפי ארצות הברית טענות גזעניות בהקשר למלחמתה בהסתננות.
ממשלת ישראל אינה יכולה להתעלם ממחויבותה כלפי האזרחים שלה ולהרשות הקמת מחנות גונבי גבול בערי הפריפריה ובשולי הערים.
לקראת ועדת חקירה?
שכונות אלה יהפכו חיש מהר למוקדי פשיעה, למאבקים על מקומות עבודה מצומצמים ולסיכון ביטחוני. ככל שהזמן יעבור, כך הבעיה תלך ותחריף.
אם הממשלה לא תטפל בכך בנחישות ובמהירות, יצטרכו בעתיד ועדת חקירה כדי לבחון כיצד מפגע שבראשיתו ניתן לטפל בו הופך להיות בעיה קיומית.
כל אותם צדקנים, מגלגלי עיניים שליבם רחב כרוחב העולם כולו, עדיף שישקיעו את האנרגיות המתחשבות שלהם לטובת אחיהם תושבי הפריפריה ושולי הערים הנצרכים לכל סיוע כלכלי ורוחני.