פשוט נהדרת

את החופשה האקזוטית ההיא בתאילנד שני כהן לא תשכח לעולם. זה קרה לפני כמעט שנה וחצי, אחרי חמש שנים רצופות של עבודה ללא הפסקה בתיאטרון ובטלוויזיה, ואחרי שתי עונות של "שבוע סוף", שם סומנה על ידי הקהל והמבקרים ככוכבת הבלתי מעורערת של תוכנית הסאטירה המקרטעת של רשת.

"הייתי בת 29 וזאת היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שלקחתי חופשה של ממש", מספרת כהן, "החלטתי לנצל את פגרת הצילומים של 'שבוע סוף' ולנסוע לחודש וחצי לתאילנד המפנקת".
היא ארזה מזוודה, בעל ושני זוגות חברים, והחבורה נחתה באי קטן ואקזוטי בתאילנד. אלא שאז, חמישה ימים וחצי אחרי הנחיתה בגן העדן, הגיע צונאמי. "הצונאמי הפרטי שלי", מכנה את זה כהן, "שכבתי בחוף ופתאום הרגשתי שאני לא מצליחה לנשום. שחסר לי איזה חלק קטן של אוויר כדי לסיים את פעולת הנשימה שלי. ואז התחלתי דיאלוג בראש שלי עם עצמי: 'מה זה?', 'מה קורה לי?'.

"התחלתי להילחץ תוך כדי שאני אומרת לעצמי 'תירגעי, תתחילי לנשום', אבל לא הצלחתי לשלוט על הנשימות שלי. פתאום אני מרגישה שהיד שלי נרדמת ואז התחילה לי בחילה לא ברורה. זה היה נוראי. אמרתי לחברים ולגלעד בעלי שאני פורשת לחדר לנוח קצת.

"בדרך למנוחה הכל התעצם. התחיל לי נמלול בידיים ונכנסתי לסטרס. לא הצלחתי לשלוט בעצמי ולא הבנתי מה קורה לי. חשבתי שאולי אני צריכה לעשות מסאז', שאולי אני פשוט קצת במתח ומוטרדת ממה שקורה בארץ, כי כל הזמן היו שמועות על זה שקיבלתי הצעה מ'ארץ נהדרת'.

"בשלב הזה בכלל עוד לא פנו אלי מ'ארץ נהדרת', אבל היה לי ברור שיש איזה שמץ של אמת בשמועות וחששתי מהרגע שתגיע השיחה הרשמית ולא אדע איך להגיב. מצד אחד מציעים לך לשחק בליגת העל ומצד שני הייתי אסירת תודה לאלה שנתנו לי את הבמה ב'שבוע סוף'.

"ככה זה היה במשך שלושה ימים. כל פעם שחשבתי שכל התופעות עוברות - זה פשוט חזר ובענק. הרגשתי כמו רכבת שנוסעת במהירות עצומה עד שיוצאים גיצים מהמסילה. ברגע מסוים חלפה בי המחשבה שאולי אנחנו צריכים לחזור הביתה כי נרדמו לי כל הפנים והפה ולא הצלחתי לאכול. לקחנו מעבורת והגענו לקוסאמוי, שם גלעד הציע שנלך לבית חולים.

"הגעתי למיון, ואחד הדברים הראשונים ששאלו אותי היה אם אני בסטרס. לא ידעתי מה לענות. אני? בסטרס? במקום הכי יפה בעולם? לא הגיוני. בדקו אותי ואמרו לי שאני חווה התקף חרדה ונתנו לי כל מיני כדורי הרגעה שבחיים לא שמעתי עליהם.

"הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לארץ לדוקטור אורי גוטליב, האיש עם הנשמה הרחבה והחרדות. בארץ השעה היתה ארבע לפנות בוקר והוא ענה לי כאילו שהוא רק חיכה לשיחה הזו ממני. אמרתי לו שיש לי כדורי הרגעה ביד ואני לא יודעת מה לעשות. הייתי מבוהלת. הוא ביקש ממני להירגע, אמר לי לזרוק את כל הכדורים ולהשאיר אצלי חצי קלונקס, לצאת להליכה של רבע שעה כשגלעד מאחור ולהסתכל כל הזמן על כפות הרגליים שלי.

"לא שאלתי מה ולמה, וכך עשיתי. ובאמת אחרי כמה דקות הכל עבר. כאילו העברתי את מרכז העומס מהמוח שלי לרגליים שלי. אורי גם אמר לי שאחר כך יהיה נדמה לי כל הזמן שההתקף חוזר, אבל אני צריכה לדעת שזה לא יחזור. ובאמת כך היה. בכל פעם שהרגשתי שזה חוזר לי, מיד נזכרתי במה שאורי אמר והרגעתי את עצמי. ככה יצאתי מהתקף החרדה הראשון, ואני גם מקווה שהאחרון, שהיה לי בחיים שלי.

"לקראת סוף הטיול גלעד שאל אותי, 'מה יהיה אם כשנחזור באמת יציעו לך הצעה מקצועית שאי אפשר לסרב לה?'. אמרתי לו שאני אעשה עוד עונה של 'שבוע סוף' כי לא נעים. הוא אמר לי, 'אין לי בעיה שתעשי מה שאת רוצה אבל אם הסיבה היא לא נעים, את זה אני לא מקבל'".

כהן מסיימת לספר את הסיפור הזה ונראית מותשת לגמרי. היא משליכה את זוג נעלי העקב השחורות והשיקיות שעל רגליה, נמרחת על הספה החדשה שניצבת בלב דירתה המשופצת בצפון הישן של תל אביב ומסדירה את נשימתה.

"וואו, רק לספר את זה גרם לי לחוות את הדברים עוד פעם. אני צריכה להתאושש מזה", היא מכריזה. היא נוגסת בתותים מצלחת הפירות שהכינה לקראת הראיון ("אני סוג של פולנייה בכל מה שקשור לאירוח, קיבלתי את זה בירושה מאמא אתי").

אז כל זה קרה רק בגלל שמועות על כך שעומדים להציע לך לעבור ל"ארץ נהדרת"?

"זה היה שילוב של הרבה דברים. זה התחיל מהצורך שלי להנמיך קצת את הווליום של העשייה, אבל בעיקר נבע מבליל של מחשבות של 'מה יחשבו עלי?' ו'מה יגידו על המעבר שלי אם יהיה כזה?'. הרגשתי לא נעים. הודעתי לזוהר יעקובסון, הסוכנת שלי, שאם תגיע הצעה מ'ארץ נהדרת' - אני לא בעניין. שגם אם אני רוצה, אין לי מה לחפש בנבחרת הזאת כי יש שם את אורנה בנאי, שהיא חברה שלי, ואת עלמה זק, ולכל אחת מהן יש מגוון עצום של דמויות וצבעים. אבל בראש ובראשונה הרגשתי שאני לא יכולה לעשות את זה לאנשים מ'שבוע סוף'".

ואז הגיעה ההצעה מקשת. איך הגבת?

"כמה שבועות אחרי שחזרתי לארץ, זוהר אמרה לי שאבי ניר ומולי שגב (מנכ"ל קשת ועורך "ארץ נהדרת"; י"א) רוצים לפגוש אותי. הגענו לפגישה והם אמרו לי, 'או.קיי, אנחנו מבינים שאת לא רוצה לעשות "ארץ נהדרת", בסדר. יש לנו הצעה לתפקיד ראשי בסידרת דרמה בשם "חדר לידה" שיוצרים רם נהרי ותמר מרום, יוצרי "אמא'לה". תקבלי חוזה טאלנט לשנתיים עם אופציה לעוד ותעשי פה דרמות. מדי פעם, אם יהיה חיקוי שיבוא לך לעשות ב"ארץ נהדרת" - תבליחי להופעה קצרה. זה יכול להיות בתוכנית החמישית או העשירית. מתי שבא לך'.

"ההצעה הזאת הרגישה לי נוחה פחות או יותר. אני אמנם עוזבת את 'שבוע סוף' אבל לא לטובת עריקה לתוכנית המתחרה אלא לסל של הצעות חדשות".

ואז, תני לי לנחש, שוב חרדות.

"אוי, אוי, אוי (היא שוב לוקחת נשימה עמוקה), אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל לספר לך את זה. מצאתי את עצמי טובעת בבליל של מחשבות טורדניות של 'לא נעים לי' ופחדים שאנשים יתאכזבו ממני ויכעסו עלי. תבין, אני באה מבית שבו חינכו אותנו תמיד, לפני הכל, לחשוב על הזולת. כשהייתי קטנה, אחותי לא היתה הולכת לבית הספר לפני שאמא שלי היתה מכינה עוד ארבעה כריכים למישה, גרישה, דניאל ויאנה, ארבעה ילדים נזקקים בכיתה של אחותי. ולמרות שזה נשמע כמו בדיחה, אני לא צוחקת עם זה".

רק ש"שבוע סוף" לא היתה הכיתה הנזקקת. לכל היותר, הכיתה המקרטעת.

"אבל בכל זאת, היו שם אנשים שנתנו לי את הזדמנות חיי וידעתי שאני הולכת לעשות מהלך שיפגע בהם. חלק מהחברים שלי ניסו להכניס אותי לפרופורציות ואמרו לי, 'נכון שנתנו לך הזדמנות אבל את הוכחת את עצמך', ועוד כל מיני משפטים כמו 'כשליגת העל מציעה לך להצטרף לא אומרים לא' וכו'.

"לא ישנתי כמה לילות טובים והלב שלי נקרע מזה שאני הולכת לקבל החלטה שתגרום לצד אחד, ולא משנה מי, להיפגע. אני לא רגילה לפגוע באנשים. היה לי ממש ממש קשה. אנשים אמרו לי 'תירגעי, זה ביזנס' ואני התפללתי לאלוהים שייתן לי קצת קור רוח. שכפ"ץ לרגשות. משהו שיגרום לי להיות פחות רגשנית ויותר קשוחה".

בסופו של דבר קיבלה כהן, כידוע, את ההחלטה לעזוב את רשת לטובת קשת. "החלטתי שאת הבשורה המרה אני מבשרת בעצמי והלכתי לפגוש את יואב גרוס ואת שירה מרגלית", מספרת כהן, "הם כעסו עלי ואני יכולה להבין אותם לגמרי, אני לא שופטת. עם חלק מהחברים לתוכנית לא הייתי מסוגלת לדבר ופשוט נעלמתי. ניסיתי לתקן את זה בהמשך הדרך אבל חלק מהם כעס עלי".

ואז הגיע טוויסט נוסף שהרעיד את שבועוני הבידור והברנז'ה. "כמה ימים אחרי שהחלטתי לעבור לקשת והכל נסגר", מספרת כהן, "קיבלתי טלפון מאנשים שאמרו לי: 'שמעת? אורנה בנאי עוזבת את "ארץ נהדרת"'. מיד התקשרתי לזוהר, שהיא גם הסוכנת של אורנה, ושאלתי אותה אם זה קשור אלי. היא אמרה לי שממש לא ושמדובר בבחירה של אורנה משיקוליה שלה.

"עוד לא הספקתי לעכל את המידע ולדבר עם אורנה ופתאום מגיע טלפון ממולי שגב שאומר לי, 'אני מניח ששמעת שאורנה עוזבת. אני מקפיץ אותך לעונה החדשה של "ארץ נהדרת". אנחנו חייבים אותך'. לא הספקתי להגיב או לעכל, רק ידעתי שהופ, אני בפנים. זה היה חודש לפני העונה החדשה ובתוך כמה ימים אני מוצאת את עצמי באמצע צילומי הפרומו, כשמשפריצים עלי צבעים. מימיני מאור כהן ומשמאלי אסי כהן וכל הצילומים של הפרומו רעדתי ולא ידעתי אם זה רעד של קור או התרגשות".

הצלחת גם לחגוג את מה שקרה לך?

"בקושי. בעיקר כאבתי, עם אורנה, את מה שניסו לייצר בתקשורת. החילופים בינינו היו מקריים לחלוטין. באמת שלא התכוונתי לעבור ל'ארץ נהדרת' אבל חתמתי על חוזה ואני חיילת ממושמעת בתוך ארגון שפועל כמו צבא קטן. אמרו לי להתייצב, אז התייצבתי. שמעתי את כל הקונספירציות, קראתי את הכתבות וגם הבנתי את העניין שנוצר בתקשורת, רק שאנשים לא ידעו או לא דייקו בעובדות, וחשוב לי לעשות סדר בכל חרושת השמועות ובאי הדיוקים".

ברוכה הבאה לעולם האמיתי של הטאלנטים הגדולים.

"כן, אה? זאת היתה חתיכת טבילת אש ושיעור בתקשורת. אתה יודע מה הבאסה הכי גדולה בכל הסיפור? שאורנה ואני, שעבדנו יחד ב'רק בישראל' וב'אמא'לה' חלמנו לעבוד יחד, וכרגע כל אחת מאיתנו נמצאת בצד השני של ערוץ 2. אבל אין לי ספק שזה עוד יקרה. אם לא בטלוויזיה אז בתיאטרון".

כהן (30) מעידה על עצמה שתמיד היתה הילדה המצחיקה של החבר'ה. היא נולדה בפתח תקווה ובתיכון עברה המשפחה להוד השרון, שם השתלבה במגמת תיאטרון. מהר מאוד היא סומנה ועם עוד שני תלמידים מוכשרים מכיתתה נשלחה לסדנת משחק בתיאטרון הקאמרי.

כמה חודשים לאחר מכן היא כבר עמדה על הבמה המקצועית של התיאטרון וגילמה נערה צעירה במחזה בשם "ילדי הנרות" ששרד כ?20 הצגות. את תקופת הצבא תיכננה להעביר בתיאטרון צה"ל או בלהקה הצבאית אבל לא הצליחה להיקלט לשירותיהם ("אבא שלי הציע לי להפעיל את הקשרים שלו אבל סירבתי. התגלגלתי להיות מש"קית ת"ש, וזאת אחת החוויות הכי מרגשות שחוויתי בחיים").

רגע אחרי שהשאירה את תעודת החוגר מאחוריה, היא ניגשה לאודישנים לבתי ספר למשחק ואחרי שקיבלה אור ירוק מיורם לוינשטיין היא התחילה את הלימודים. לקראת סוף השנה השלישית כבר נקלטה לעבודה בהבימה ("השתתפתי בבית הספר בהצגה שביימה יעלי רונן, ומשם נפתחה לי הדלת").
היא היתה נערת מקהלה ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" וגילמה את תפקיד לואיז בקומדיה "נודניק". אחר כך השתלבה באיחוד של "רק בישראל" ובסידרה "אמא'לה" בערוץ 2 וכן בסידרה "דני הוליווד" של יס.

התפנית האמיתית הגיעה עם "שבוע סוף" של רשת, שם התגלתה במלוא כישרונה, ואז, שתי עונות לאחר מכן, הגיע המעבר ההיסטורי ל"ארץ נהדרת".

העונה הראשונה של כהן במדורת השבט של העם עברה בהצלחה מרובה. היא נכנסה בקלילות לדמויותיהן של שרה לוין, אלין לוי, מירי מסיקה, מירי בוהדנה, יעל פוליאקוב ושרי רז, והצליחה לייצר באזז והיסטריה עולמיים לצד עלמה זק עם מערכון המקפלות שהפך בהמשך גם לקמפיין של קניון ארנה.

ואז, דווקא בתוך כל ההצלחה המסחררת הזו, היא החליטה להעניק לעצמה לכבוד יום הולדת 30 כרטיס פתוח לטיפול פסיכולוגי.

"הבנתי שאני חייבת ללכת לדבר עם מישהו. שאני לא יכולה לחיות יותר במתח כל כך גדול", היא אומרת, "אל תשכח שנוסף לכל נכנסתי לתוכנית טלוויזיה מתוקתקת שעובדת בצורה מטורפת. ביום שני חזרות קריאה ליום שאחרי, ביום שלישי צילומים ובלילה קריאה ליום שאחרי - עד יום שישי. ובין לבין מודיעים לי, 'מחר את צריכה להיות יעל פוליאקוב או מירי מסיקה', ואני מוצאת את עצמי בסלון, מול הטלוויזיה, מנסה להיכנס לעורה של הדמות החדשה.
"הרגשתי שאני מוטרדת מדי ממה שיחשבו עלי ומבוהלת ממחשבה על כישלון. הרגשתי שאני רוצה למצוא את האיזון בשביל לא ליפול למקומות כמו שקרה לי בתאילנד. מישהי ששמעה על התקף החרדה ההוא אמרה לי 'ברוכה הבאה לעולם השחקנים' אבל אותי זה לא שיעשע. זה אפילו העציב אותי, אני לא רוצה לחיות ככה.

"הפגישות אצל הפסיכולוגית עשו לי טוב ובתוך כמה פגישות למדתי לשחרר הרבה יותר ולהבין שאני לא יכולה ולא צריכה להיות בשליטה על הכל. הטיפול גם גרם לי להבין שלא תמיד ההחלטות שלי ירצו את כולם ושזה בסדר גמור. כל החיים שלי הבאתי את כולם בחשבון ואת עצמי השארתי לסוף. התחלתי לאזן את הדברים והיום אני נהנית מכל רגע של עשייה. השלמתי גם עם זה שלא כל חיקוי יהיה מבריק ושזה בסדר לפעמים אם דברים פחות עובדים.

"בתחילת העבודה ב'ארץ נהדרת' כל הזמן אמרתי לעצמי, 'אני רוצה להתעורר עוד שנה מהיום'. לא ייאמן אבל חלפה כבר שנה ואני במקום אחר. למרות שאני חייבת להודות שעדיין, לפעמים, בחזרות מבליח לי פלאשבק מהימים שבהם הייתי סטודנטית למשחק והייתי עומדת מול המראה בערב שישי, מתאפרת לקראת יציאה, ברקע רואה את המשפחה שלי מתגלגלת מצחוק מ'ארץ נהדרת' ואומרת לעצמי, 'אני עוד אהיה שם'. אנשים חשבו שאני הוזה, אבל אני ידעתי שזה יקרה".

הערב יחזור צוות "ארץ נהדרת" לחבוט בפעם השמינית בפוליטיקאים ובכוכבי מדורי הרכילות של ישראל. "אני לא יכולה לספר על זה כלום כי יש אצלנו מידור מטורף. רוצים שהכל יהיה מפתיע. חוץ מזה שהרוב נכתב ממש רגע לפני הצילומים כדי להיות אקטואליים", מתנצלת כהן.

הדבר היחיד שהיא מוכנה לחשוף לעיניי הוא פנקס קטן שהיא נושאת לכל מקום ושבו היא מתעדת מחשבות על דמויות מוכרות ועל דמויות שהיא רואה ברחוב, ציטוטים הזויים או משפטים מצחיקים שיכולים להשתלב בתוכנית ולהפוך למטבעות לשון בסגנון "סבבה? סבבה".

היא מדפדפת בפנקס ומראה לי את ה"או.קיי... יאללה, מממ... ביי", שהפך למטבע הלשון הכי משמעותי בעונה הקודמת. עוד היא מראה לי תיעוד של שיחת טלפון שחברה טובה שלה ניהלה לאוזניה. "היא אמרה משהו בסגנון של 'אני בטוחה במאה מיליון תשע מאות אלף אחוז!'. זה יכול לשמש בעיניי קרקע למערכון". את שאר הרשימות והרישומים על דמויות מוכרות היא מבקשת לצנזר.

"אני חושבת שהתבגרתי בכל מה שקשור לחיקויים", אומרת כהן, "אם בעבר היו לי מחשבות מה ירגיש אותו אדם שאני מחקה ו'אוי, לא נעים' - היום אני כבר יודעת שבכל מקרה אני ניגשת תמיד לחיקוי ממקום שהוא לא משתלח. ההתבוננות שלי היא לא לעגנית אלא ניסיון להגדיל משהו אצל מישהו, שרוב הסיכויים שהסביבה הקרובה אליו כבר העירה לו על זה. למשל כשנתנו לי לחקות את מירי בוהדנה זיהיתי אצלה דיבור מהיר עם דיקציה מושלמת והצעתי לכותבים שנעשה משחק מילים סביב השם בבו".

יש לך קו אדום?

"בוא נגיד שעד היום לא תמיד העזתי להשמיע את דעתי. עוד אין לי מספיק ביטחון להגיד 'את זה אני לא עושה'. אל תשכח שאני בתוך מערכת תוכנית שבה אנחנו, השחקנים, הם החיילים המסתערים ולא מקבלי ההחלטות. אני עוד לומדת את הקווים האדומים".

ההצלחה ב"ארץ נהדרת" נתנה מהר מאוד את אותותיה. כהן סומנה כיקירת תעשיית הבידור וזכתה לטייטלים מחמיאים בסגנון "הקומיקאית הכי טובה של ישראל" ושאר סופרלטיבים.

בתוך כך היא למדה להכיר גם את הצד הפחות נעים של החשיפה התקשורתית. התגובות ברחוב מחבקות עד חונקות, ואת הפגישות שלה, כמו את הראיון הזה, היא מעדיפה לקיים בדירתה ולא בבית קפה הומה אנשים וצלמים. היא גם מככבת במדורי הרכילות לעיתים תכופות והספיקה אף לחטוף כמה חיצי ציניות כואבים ישר ללב.

"לפני כמה חודשים היה באחד העיתונים איזה פרויקט שבו כתבו כל מיני דברים לשיפור ולשימור אצל כל מיני שחקנים ושחקניות", היא מספרת. "מתחת לתמונה שלי, אחרי שלל מחמאות, כתבו משהו בסגנון: 'לשיפור: אולי די לספר את הסיפור על אחותך שנפטרה'. הייתי בהלם! מה גורם לאנשים לכתוב דבר כזה? אלה החיים שלי. מה לעשות שאיבדתי את אחותי הקטנה, שנפטרה מסרטן, כשהייתי בת 21? האבל מלווה אותי כל הזמן ורק מי שחווה אובדן של מישהו יקר יודע שזה צובע לך את החיים בצבע מסוים".

כהן, שסיפור פטירתה של אחותה הצעירה כבר סופר בראיונות קודמים, סירבה לחזור לסיפור ההוא, חוששת מתגובות הציניקים. במקום זה היא מעדיפה לדבר על חשיבות ההתנדבות במחלקות האונקולוגיות בבתי החולים בארץ.

"אם יש משהו שאני מאושרת ממנו במיוחד זה שיש לי אפשרות, בזכות המקום שאליו הגעתי, להתנדב במחלקות ולשמח ילדים לכמה דקות. אני זוכרת שהיה יום אחד שבו גל, אחותי, היתה במצב רוח לא טוב. היא הרגישה ממש רע ובעשר וחצי בלילה ריטה הגיעה לבקר אותה. איכשהו הצלחנו ליצור קשר עם ריטה והיא באה באמצע הלילה, כולה קטנטונת עם שיער חפוף, בלי איפור, בצעדים קלילים, שרה לגל ורוממה את הרוח שלה. זה היה רגע בלתי נשכח שבו היא הצליחה להשכיח מכולנו את הכאב.

"אני זוכרת שאז נשבעתי לעצמי שאם יום אחד אהיה שחקנית מספיק מוכרת, אני אחזיר ליקום ואשמח אנשים. מי יודע, אולי גל מתבוננת מהצד השני ומותחת קו ביני לבין אותם ילדים שאני יכולה לגרום להם היום קצת לחייך".