למה הציבור הפסיק להאמין לחיסוני השפעת?

עור חם, אף נוזל, גרון צורב ושרירים כואבים: כבר במאה ה-15 הספרות הרפואית מתארת תיאורים ומפורטים של השפעת, מהוותיקות שבמחלות עולמנו. בחוכמה שבדיעבד אנו קוראים תיאורים שכיום ברור כי התייחסו למגפות שפעת קטלניות למדי שגרמו למותם של אלפי אנשים במחצית השניה של המאה ה 19. בשלהי מלחמת העולם הראשונה המגפה התבטאה בצורתה הקטלנית ביותר, במה שנודע לימים כ"שפעת ספרדית". לפי הערכות שונות, המגפה, שניצניה פרצו במחנה אימונים של הצבא האמריקאי בקנזס, קטלה כ-40 עד 100 מיליון בני אדם.

"שפעת החזירים" נכנסה ללקסיקון רק שנים רבות אחר כך, כאשר הווירוס הגורם לשפעת בודד והתברר שהמאגר הטבעי שלו הוא בחזירים .כיום ידוע כי לווירוס זה מספר זנים אשר רובם אינם עוברים מהחזיר לאדם, אך אחת ל 10-15 שנה חלה מוטציה (שינוי גנטי) באחד מזני הווירוס ואז הוא מדביק בני אדם.
במהלך כל המאה הקודמת פרצו מגפות בהיקף מצומצם אחת לכמה שנים: 1936, 1947, 1958, 1967 ו 1976 וכן ב 2003-4. המגפה שפרצה בשנה שעברה, שעוררה פאניקה עולמית, לא היתה קשה או קטלניות יותר מקודמותיה, אך צירוף נסיבות עורר פחד קמאי מפני אסון עולמי.

באביב 2009 דווח על זיהוי נגיף שפעת חדש ועל תחילת התפשטות המונית שלו בצפון אמריקה בכלל, ובמקסיקו בפרט. התפרצות המחלה באביב, ולא בעונת החורף המוכרת והרגילה, עוררה היסטריה ראשונית. לכך נוספו גם ההדבקה המהירה יחסית של מספר גדול של חולים, והתגובה הבלתי שקולה של שלטונות הבריאות במקסיקו שייחסו את כל מקרי המוות באיזור לשפעת ויצרו תמונה מעוותת של שיעורי תמותה גבוהים. אך המידע שעורר את הפחד הגדול ביותר היה זיהוי הווירוס וזיהויו עם הווירוס שגרם למגפה הגדולה ב -1917: בתחילת שנות האלפיים, הצליחו חוקרים לבודד ולאפיין את הווירוס של 1917 מרקמות של חיילים קנדיים שחלו בשפעת הספרדית, קפאו למוות וגופותיהם נתגלו בשלג העמוק .החומר הגנטי של הוירוס נשמר, בודד ונמצא שהוא משתייך לזן H1N1 שגרם לשפעת ב-2009. העולם היה בטוח ששואה לפניו, עד שדיווחים שזרמו ממוקדי התפשטות המחלה בארה"ב הרגיעו, ועד מהרה התברר שהווירוס הנוכחי הוא חתול בית יחסית לנמר הטורף שהיו אבות אבותיו לפני כ-90 שנה.

הפאניקה שנוצרה גרמה לקדחת של ייצור מואץ של תרכיב חיסון נגד המחלה ומדינות המערב נדחקו בתור לרכוש את החיסונים .עד שהגיעו כמויות מספיקות התברר שההר הוליד עכבר ואז הציבור, שחש מרומה ומופחד לשווא, סירב להתחסן. אפילו בצוותי הרפואה בבתי חולים היה שיעור מתחסנים נמוך, גם ביחס לשנת שפעת רגילה.

ואולם, לווירוסי השפעת יכולת מרשימה לעבור שינויים גנטיים חדשות לבקרים, לכן נדרש חיסון חדש כל שנה המיוצר לפי הווירוסים המזוהים במזרח הרחוק ומתפשטים במשך החורף לארצות המערב. החיסון בטוח מאוד ושיעור תופעות הלוואי שלו נמוך. מי שמתחסן מונע מחלה מעצמו ומגלה אחריות ציבורית כיון שהוא מונע הדבקה מאחרים. אך הציבור מגיב רגשית ולא שכלית: הוא כבר הופחד פעם אחת לשווא, כיוון שהפחידו אותו פעם אחת לשווא הוא כבר אינו מאמין ואינו משתף פעולה. אבל צריך לאמר את האמת: סרבני החיסון מענישים את עצמם ואת הקרובים להם. בכל שנה יש מגפות שפעת קטנות או גדולות, אין כל דרך לחזות מה ילד יום לכן החכם בעת הזאת, יתחסן.

* פרופסור מוטי רביד הוא רופא מומחה לרפואה פנימית ומנהל
ביה"ח מעיני הישועה