יש לנו גורת פודל חמודה שלא נענית כשאומרים לה לבוא. היא בת 8 חודשים וברשות הוריי שהם אנשים מבוגרים שלא יכולים לרדוף אחריה. מה עושים כדי שתציית ותבוא?
כשגורה בת 8 חודשים לא באה אלינו אנחנו חייבים להתחיל את הכול מבראשית. בגיל 8 חודשים ניתן לבנות תהליך בריא שיביא את הגורה לרצות להיות לידנו ולבוא בכל מצב שנקרא לה. עלינו ליצור קשר בין גירויים, כלומר לחבר את המילים בואי אלי למשהו ממש, ממש טוב כמו למשל קבנוס (נקניק יבש). אנחנו נכניס את הגורה לתוך הבית, בבית נשחק איתה את משחק האלי, ראשית נעמוד לידה וניתן לה קבנוס כל פעם שנאמר "בואי אלי", כך נפעל במשך מספר ימים. כעבור מספר ימים נקרא לה לבוא וכשתבוא נאמר לה בואי אלי וניתן לה באותו הזמן קבנוס. ניתן להחזיק את הקבנוס בפאוץ' כדי שלא יהיה ביד כל הזמן. למשך תקופה של שבוע נבצע משחקי בואי אליי בבית ותמיד בעת ההגעה נקרא לה שנית ונדאג שתשב על ידי הרמת הקבנוס כלפי מעלה מעל ראשה וכשתשב מולנו נאמר לה בואי אלי וניתן לה את הקבנוס.
כעת נצא מהבית כשהכלבה קשורה בחבל ארוך או רצועה ארוכה וקלה. נחזיק את הרצועה באופן הכי פחות נראה ומורגש ונקרא לכלבה וכשהיא תגיע נחזור על פקודת בואי אלי, כך נפעל כשבוע נוסף.
לאחר שבועיים אפשר יהיה לעזוב את הרצועה הארוכה ולקרוא לכלבה כשהרצועה לא בידנו. כשהכלבה תבוא ניתן לה קבנוס ונאמר "בואי אלי". בנוסף בכל פעם שנאכיל את הכלבה נקרא לה "בואי אלי" וניתן לה את האוכל. כעבור תקופה הכלבה תחבר את הפקודה "בואי אלי", לזה נקרא התניה קלאסית. הבעיות הצפויות לנו בדרך להצלחה:
הכלבה תבין שכשיש אוכל כדאי לבוא וכשאין אוכל אין סיבה לבוא ולכן עליכם להחליט לאחר שבועיים של הצלחה לרדת במינון הקבנוס, כלומר אחד לשלוש לא לתת וכעבור חודש פעם כן ופעם לא ולבסוף אחת לחמש פעמים לתת קבנוס.
הכלבה כבר הבינה שכאשר קוראים לה קושרים אותה והיא כבר סיגלה לעצמה תובנת בריחה, במקרה זה צריך להביא מאלף שילמד כיצד ניתן לבצע תיקון מדויק ובלתי מזיק לכלבה הברחנית.
במידה והקשר של הוריך עם הכלבה לא מבוסס על מנהיגות יש צורך להזמין מאלף הביתה שילמד את כל נושא המנהיגות והקשר הנכון, ועד שתזמינו מאלף אני מציע להתחיל כבר בחיבור המילים "בואי אלי" לקבנוס. בהצלחה
אימצנו כלב בן 5 מכלבייה. הוא שקט ורגוע, אבל יש 2 בעיות: כשהשארנו אותו לבד בבית הוא השתולל וגירד את הדלת, מה שפתרנו על ידי השארתו במרפסת שמש וכך הוא מנמנם רוב היום. בעיה שנייה היא שכאשר אנו פוגשים כלבים ברחוב הוא לפעמים תוקפני. הא
ניתן לקבוע שיש קשר ברור בין שתי הבעיות שציינתם. הכלב שלכם לא רוצה לאבד אתכם ובהישארותו לבד הוא נרגש וחושש פן שוב יוותר לבד. בהתקרב כלב זר לעיתים הוא חש שיש חשש שאהבתכם תילקח ממנו ולפני שתספיקו להרגיעו הוא יתקוף את הכלב הזר שלא יכנס למעגל הקשר שלכם עמו. מהניסיון שלי מבלי לראות את התנהגותו, נדמה לי שכאן נמצאת הבעיה. אז מה עושים? אוהבים את הכלב עם תנאים:
מאפשרים לכלב לקבל ליטוף לאחר שביצע משימה, למשל, שב ורגלי.
מלמדים אותו להישאר בבית ולהישאר בחוץ לזמנים מתארכים, דקה, שלוש, שש ו-10 דקות.
מלמדים את הכלב ללכת לידנו ולא להשיג אותנו, קו דמיוני בין הברכיים.
מלמדים את הכלב לבוא רק כשקוראים לו.
כשמגיעים הביתה אמנם מלטפים את הכלב, אבל רק אם הוא שקט ורגוע. לא להתרגש יתרה כשבאים הביתה.
התוכנית שאני רוצה שתפעלו לפיה מכוונת לכך שהכלב לא ירגיש שאתם שותפים לתחושות העזיבה והפחד של להפסיד אתכם. תנו לו אהבה, אך לא בתמורה לבכי ויבבות שמחה.
כשיוצאים מהבית השאירו לו משהו מעניין ואל תצטרפו לפחד הפרידה.
הכלב שלכם ירגיש בטחון רב יותר אם אתם תהיו בטוחים בקשר שלכם עמו. אל תרחמו, תפנקו או תנסו לפצות את הכלב הוא לא מסכן, הוא בסך הכול מתחיל חיים טובים יותר.
יש לי יורקשייר בן 6 חודשים. אני רוצה להרגיל אותו לעשיית צרכיו מחוץ לבית. לצערי אני נאלצת להשאיר אותו במשך היום לבדו בחדרו כ -10 שעות. יש לו מקום לעשיית הצרכים בחדר והוא די מצליח במשימה. איך אוכל לגמול אותו לגמרי מעשיית הצרכים בבית?
כולם הבינו שכלבים לא רוצים לעשות צרכים באזור בו הם חיים, אך לא ברור לכולם מה פרק הזמן שכלב יכול להתאפק. רבים חושבים שכלב יכול להישאר בבית 12 שעות מבלי לעשות צרכים. יש כלבים שיכולים להתאפק אבל זה ממש לא טוב ולא בריא. היורקשייר הצעיר לא אמור להתאפק 10 שעות ולכן אני מציע לאמץ את שיטת הפד ולאפשר לגור לעשות צרכים על פד גורים המותאם לכלבים זעירים שגרים בבית. הפד מושך את הכלב לעשות צרכים ומאפשר לנו להחליפו פעם ביום או יותר. הגור שלך צריך ללמוד שהפד הוא מקום נכון לעשיית צרכים. קחי את צרכיו עם סמרטוט והניחי על הפד, הגור יבין במהרה שזהו המקום לצרכים. אינני מאמין בהתאפקות של 10 שעות לגור בגילו ולכן זהו פתרון יחסית קל, טוב ולא ממש מתסכל. בכל חנות בעלי חיים תוכלי למצוא את הפדים.