זו לא המדינה שחלמנו עליה

הנתונים האחרונים שפרסם הביטוח הלאומי והמגמות שעליהן מצביע דו"ח לתת, מראים כי היקף תופעת העוני בארץ הגיע לשיא עצוב. ב-15 שנות קיומו של ארגוננו אנו עדים לדאבוננו להידרדרות שאין לה סוף במצב החברתי במדינה. מימדי השינוי שחל בארץ הם כה גדולים, עד כי דומה שהם מבטאים שינוי חברתי של ממש, מן הסוג המתרחש אך לעיתים נדירות בהיסטוריה של מדינה. צמחה כאן ישראל חדשה שדמותה אינה תואמת את דמות המדינה שעליה חלמנו כאשר התחלנו את עבודתנו בלתת.

אם ברצוננו לשנות את פני הדברים לפני שיהיה מאוחר מדי, עלינו לחולל היום שינוי רדיקלי באופן שבו אנו תופסים את העוני בישראל. רק אם כלל מרכיבי החברה יבינו את חומרת הבעיה, יוכל להתרחש השינוי המיוחל, וזאת בתנאי שנפסיק להתנהג בחוסר אחריות. הכוונה לכולנו: הממשלה, המפלגות, העמותות, התקשורת והאזרח הפשוט.

לממשלה ברצוננו לומר: זה חסר אחריות לחשוב שרמה קיצונית של אי-שוויון ועוני אינה טומנת בחובה סיכון ממשי להתפרצות חברתית, שתוצאותיה עלולות להיות חמורות מכל האינתיפאדות שידענו; זה חסר אחריות להמשיך במצג השקר, לפיו ישראל חסרה את האמצעים להקל על מצוקתם של מרבית העניים. בישראל עושר רב, המספיק כדי לרצות את כולם. כל שצריך הוא לשנות את שיטת חלוקת המשאבים, ושהמדינה תחזיר עצמה את תפקידה המקורי: לדאוג לחלוקת העושר בגישה השואפת לצמצום אי-הצדק. זה חסר אחריות להמשיך ולפגוע בתקציבים החברתיים הישירים בתואנה שהקפיטליזם איננו מייצר רק את העושר לבדו, אלא גם את המנגנונים הנחוצים לחלוקתו. למרבה הצער, תפיסה זו אינה מוכיחה את עצמה, וכל הנתונים מראים כי רק מספר מצומצם של אנשים נהנה מהצמיחה הכלכלית, בעוד שהשכבה הענייה רחוקה מלהיות מושפעת מכך.

למפלגות הפוליטיות ברצוננו לומר: זה חסר אחריות להותיר כמעט שני מיליוני עניים ללא ייצוג פוליטי. לעניים אין היום נציגים בכנסת מכיוון שהם לא באים ממגזר מוגדר בעל יכולת התארגנות וכוח פוליטי מוגדר; זה חסר אחריות לרצות לבנות עתיד פוליטי בארץ הזאת תוך כדי הבלעת הבעייה החברתית והתרכזות בשאלת הביטחון בלבד. אחת הסיבות המובהקות לשיתוף החברתי בישראל היא העובדה שלשום מנהיג פוליטי בכיר אין הכשרה חברתית, חזון חברתי או אפילו דעה מגובשת בנושא. בעיות החברה עומדות בדרך כלל בתחתית סולם העדיפויות של מנהיגינו, והם משאירים את הטיפול בהן לפקידי משרד האוצר. את התוצאות רואים כולנו; זה חסר אחריות שמפלגות המתהדרות בתואר "ציוניות", נטשו בתוך מספר שנים את כל המימד החברתי והשוויוני של הציונות. ללא הפן החברתי הופכת הציונות לדוקטרינה לאומנית אחת מיני רבות, שיהיה קשה להמשיך ולקיימה בעתיד.

לחברות העסקיות ברצוננו לומר: מעבר לרצון הלגיטימי בעשיית רווחים, זה חסר אחריות להמשיך ולתגמל באופן כל כך לא-מידתי את בכיריכן. אם תמשיכו להיות מנותקים מהציבור הרחב, אתם עלולים להיות אחת המטרות הראשונות להתפרצות העממית שעוד תבוא. קביעת יעד של הקצאת 1%-2% מהרווח למטרות חברתיות, כפי שנהוג בארה"ב, תוכיח כי הסקטור הפרטי יכול לאזן בין האינטרס הציבורי לבין המרוץ אחר הרווח.

לתקשורת ברצוננו לומר: זה חסר אחריות לעסוק בשאלת העוני רק במהלך שלושת החגים הגדולים: ראש השנה, חג הפסח, ומועד פרסום הדו"ח השנתי של המוסד לביטוח לאומי. אם התקשורת אכן מסוגלת לעצב את דעת הקהל באותה המידה שהיא מסוגלת לשקף אותה, הרי שזו אחריותה גם להשאיר את הבעיה החברתית במוקד הדיון הציבורי, ולדרוש דין וחשבון מהפוליטיקאים, בדיוק כפי שהיא עושה בנושאים אחרים.

לסיום, ברצוננו לומר לאחינו אזרחי ישראל: זה חסר אחריות להמשיך לשתוק, לקבל את הכול בהכנעה ולצפות מהצד בקריסתם של ערכי יסוד ובאיום על עתיד ילדינו. ההנהגה הפוליטית שלנו מסתמכת על שתיקתנו המחרישה ועל כן הגיע הזמן שניקח דוגמא משכנינו האירופים - הצרפתים האירים והיוונים, ושנפגין ונצעק כמותם במטרה לשנות את אי הצדק המשווע בתוכו אנו חיים.