זה כל כך שגרתי, שכמעט לא שמים לזה לב. פצצת מרגמה או טיל קסאם משוגרים מרצועת עזה אל עבר ישראל. אם הנפילה היתה "בשטח פתוח", והדיווח הוא כי "לא היו נפגעים ולא נגרם נזק", המוח כבר לא טורח לקלוט את שהאוזן שמעה. בחודש שעבר דווחו 28 נפילות כאלה, אבל החדשות על כך הן ישנות מכדי להיות חדשות. והעיתונות הישראלית - שרוב הנפשות הפועלות בה תמכו, כזכור, בתוכנית המדינית אשר הפכה את רצועת עזה לבסיס לשיגור טילים - מעדיפה כנראה להתעסק בהן מעט ככל האפשר.
הרחק מן הכותרות הראשיות מנסה צה"ל להתמודד עם התקפת הטילים המתמשכת ועם אירועים ביטחוניים נוספים, כמו הנחת מטענים וניסיונות חדירה, ההולכים ומתרבים בזמן האחרון ב"עוטף עזה". בתוך הרצועה הולכת ומחריפה מצוקת האוכלוסייה העזתית הצפופה והענייה, מיליון וחצי בני אדם ששני שלישים מתוכם עדיין מוגדרים - שלושה דורות אחרי 1948 - פליטים המצפים למימוש "זכות השיבה" שלהם לתוך שטחי מדינת ישראל. הפגיעה במטרות ישראליות היא דרכו של חמאס עזה, שעלה לשלטון הודות לאיוולת הישראלית, לייצר לאוכלוסייה הזאת "אופק מדיני" או לפחות מראית עין של פעילות לשבירת המצור שבו היא נתונה.
אתמול התבשרנו כי בעקבות הצטיידות אנשי חמאס בטילי נ"ט, ובעקבות הפגיעה של טיל כזה בטנק צה"ל שפעל לסיכול ניסיון חדירה, הצבא יציב שם מעתה והלאה גדוד טנקים שמצויד במיגון נ"ט. למי שחושב שזאת בשורה מרגיעה, מבהירים הכתבים הצבאיים כי הגדוד הנזכר הוא הגדוד האחד והיחיד בצה"ל שיש לו מיגון כזה, וכי את לחימת הנ"ט למד צבא חמאס מצבא חיזבאללה בלבנון, ושיכלל אותה בעזרת אנשי משמרות המהפכה האיראנים. במילים אחרות, מילותיו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי לחיילים בעת ביקורו האחרון במוצב כיסופים שבגבול עזה: "עוד יהיו כאן אירועים. הלחימה סביב הגדר ובמרחב האבטחה תימשך, וצריך להיות מוכנים".
מאזן האימה
אין אזרח ישראלי שאינו מצטמרר למקרא דברים כמו אלה שאשכנזי אמר שם, בתשובה לשאלות החיילים, על המבצע הצבאי הבא: "סיבוב" שיהיה גדול ומסובך יותר מאלה שידענו בעבר, ושחשוב שנסיים אותו בניצחון ודאי וברור.
אין מי שאינו מתחלחל לנוכח משמעותם של הדברים האלה ולנוכח השלכותיהם על לוחמי צה"ל, על תושבי אשקלון וסביבתה, על מאזן האימה שבין ישראל ובין איראן.
אבל הרבה יותר נוח, אולי דווקא בגלל החלחלה המצמררת?מהכיל הזאת, להתעסק בנושאים חדשותיים אחרים. הרבה יותר אטרקטיבי לדון, למשל, ב"קידום תהליך השלום", כלומר בקידום הקמתה של מדינת חמאס גם ביהודה ובשומרון, בדומה לזו שכבר קיימת ברצועת עזה.
העיקר הוא שאנחנו שואפים לשלום, אומר ראש הממשלה ושואף בכל מאודו להצטייר כ"שואף לשלום". אבל יש - הן בתוך ישראל והן מחוצה לה - המפרשים את שאיפתו זו כחולשה. בתוך ישראל יש הרואים בה הסכמה של ראש הממשלה לנסיגות ישראליות נוספות, על אף שלצה"ל אין, כאמור, אלא גדוד ממוגן נ"ט אחד, והוא כבר תפוס בגבול עם עזה. ובחזית חמאס?חיזבאללה?איראן רואים בה עדות לפגיעה מוצלחת בכוח העמידה וההישרדות של מדינת ישראל.
מדינת ישראל נמצאת תחת התקפת טילים. וזה כל כך שגרתי, עד שכמעט לא שמים לזה לב.